חפירת הצלה בבית זרזיר

גיל ציוני, ינואר 2004

במהלך חודש יולי 2002 נערכה חפירת הצלה בתחום היישוב בית זרזיר שבגליל התחתון המערבי בשטח המיועד לבניית מתנ"ס. החפירה נערכה מטעם המכון ללימודי ים על-שם רקאנטי באוניברסיטת חיפה, נוהלה על ידי גיל ציוני והשתתפו בה סבטלנה זגורסקי (שרטוט ומדידות) וספיר עד (ציור הממצאים).

בחפירה נחשף חלק, ככל הנראה חצר, מהאגף המערבי של מבנה רחב מידות שקירותיו התמוטטו במאה הראשונה לספירה. נראה שהמבנה הוקם באזור שהיה מיושב קודם לכן ונשאר מיושב גם לאחר שיצא המבנה משימוש. הממצא בחפירה היה מועט ומלבד שבר כלי זכוכית אחד, כולו חרסים. הרוב הגדול של החרסים מתוארך למאה הראשונה לפני הספירה או מאוחר יותר בתקופה הרומית.

חשיבותה של החפירה בכך שחשפה לראשונה נתונים על האתר שבבית זרזיר, שקודם לכן לא נחפר בחפירה מסודרת ואף לא תוארך כראוי. 

מבוא

תאור השרידים

תאור הממצא

סיכום

מקורות

מבוא

בדו"ח זה יוצגו עיקרי הממצאים מחפירת ההצלה שנערכה בתחום היישוב בית זרזיר בחודש יולי 2002 (כביש רומי, ציפורי‑לגיו 5955/0, נצ"מ 1713/2370; מס' רשיון B-253/2002). החפירה נערכה בזמן הכשרת הקרקע במקום להקמת מתנ"ס. חפירת ההצלה בוצעה על ידי המכון ללימודי ים על שם רקאנטי באוניברסיטת חיפה ונוהלה על ידי גיל ציוני. עוד השתתפו בחפירה סבטלנה זגורסקי (שרטוט ומדידות), וספיר עד (ציור הממצאים). את העבודה יזם ומימן משרד השיכון.

הכפר בית זרזיר נמצא בגליל התחתון המערבי, כשלושה ק"מ מצפון לצומת נהלל, באזור גבעות אלונים, שבמדרונות המערביים של גוש הרי נצרת (איור 1). הגבעות בסביבתו של הכפר מתנשאות לרום של 200 עד 250 מטר מעל לפני הים ובנויות מסלעי קירטון, המכוסים חלקית בשכבת קרקע דקה ויוצרים נוף טרשים.

האתר של בית זרזיר נמצא מעט מזרחה מגבול הסקר הארכיאולוגי של מפת נהלל שערך א' רבן בשטח זה (רבן 1983) ולכן לא נכלל בו, אך הוא ללא ספק חלק מהמערכת היישובית שנסקרה שם. על פי א' רבן, חל גידול במספר היישובים בשטח מפת נהלל בתקופת הברזל ב' ומספר היישובים נשמר בתקופה הפרסית וההלניסטית. בתקופת החשמונאים וראשית התקופה הרומית קטן מספר היישובים באזור ורק מאוחר יותר בתקופה הרומית חלה התאוששות יישובית באזור (רבן 1983: יא'). בזמן סלילת הכביש הראשי החוצה את הכפר דווח כי נמצאים במקום שרידים ארכיאולוגיים, אך לא נערכה חפירה ולא נבדקו הממצאים (חנא 2002).

במסגרת חפירת ההצלה נפתח שטח של 50 מ"ר על גבי המדרון הדרומי של שלוחת מבנה המועצה המקומית (איור 2).

תאור השרידים

בחפירה נחשף חלק מהאגף המערבי של מבנה שהשימוש בו פסק בתקופה הרומית הקדומה. יוצא מכלל זה קיר 22 שנמצא ממערב לשאר הקירות ואין עדות כי השתייך למבנה הרומי המוזכר. שרידי המבנה הרומי הופרדו לשני שלבי בניה ולשלב ההרס (איור 3).

שלב I: בשלב זה הוקם המבנה. יסודותיו הונחו חלקית על סלע האם וחלקית על שכבת אדמת הסחף שכיסתה את הסלע. שכבת אדמה זו הכילה חרסים המעידים כי הייתה בקרבת מקום התיישבות עוד לפני שהמבנה הוקם. לשלב זה של המבנה שייכים שני קירות מקבילים (קירות 19, 21) שכיוונם צפון-צפון-מזרח דרום-דרום-מערב ומרווח של כשני מטר מפריד ביניהם, וקיר שלישי, ניצב, המקשר את שני הקירות הקודמים (קיר 20). נראה כי, קיר 20 ממשיך מזרחה גם מעבר לקיר 21, בסטייה קלה צפונה (איור 5.1). רצפת המבנה של שלב זה לא נמצאה.

הקירות של שלב I נבנו משורה אחת של אבני קירטון מקומיות, מסותתות באופן חלקי, שהונחו ישירות על סלע האם (קיר 21) או על גבי נידבך יסוד של אבני שדה בלתי מעובדות שתחתיו קרקע (קיר 19, איור 4). רוחב הקירות, כאורך צלע האבנים המרכיבות אותם, נע בין 50 ל 60 ס"מ ואילו נדבך היסוד היה רחב במעט מהקיר שהוא נשא מעליו. מכיוון שכל הקירות משתרעים אל מעבר לגבולות החפירה, אין בידינו מידע מוחלט על מידות המבנה. נוכל להניח כי קיר 19 הוא הקיר המערבי של המבנה כולו, אך לא מעבר לזאת.

שלב II: בשלב זה הוארך קיר 19 דרומה מעבר לפינתו עם קיר 20. תוספת זו נבנתה מאבני שדה לא מעובדות, בגדלים הנופלים עד כדי מחצית מאבני השלב הקודם. שתי אבנים הונחו זו ליד זו לרוחב הקיר. ככל הנראה, לא חלו שינויים נוספים בחלק המבנה שנחשף ולא פסק השימוש בקירות מהשלב הקודם. גם לשלב זה לא שויכו רצפות.

שלב ההרס: בשלב זה התמוטט חלק המבנה שנחפר. צורת ההתמוטטות של קיר 19 מעידה כי הקיר קרס בצורה מסודרת למדי מזרחה (איור 5.2 , שכבה f). למעשה, הייתה ההתמוטטות מסודרת כל כך, שבראשית החפירה נוצר הרושם כי מדובר בקיר רחב מאוד הנמצא באתרו. נראה כי גם קיר 21 קרס מזרחה, אם כי קשה לקבוע זאת בוודאות כיוון שהחפירה נסתיימה כחצי מטר בלבד מזרחה לקיר. בכל אופן, הריסותיו של קיר 21 לא נמצאו ממערב לו. לאחר חורבן המבנה נשאר שטח החפירה לא מיושב, אם כי הפעילות האנושית באזור לא פסקה. המשך הפעילות ניכר בממצא הקרמי הרב שהכילו שכבות הסחף שכיסו על הריסות המבנה (לוקוסים 6, 7 ,9, 10). יתרה מזאת, בפינה הצפון מזרחית של החפירה נחשף קצהו של מפלס אבני שדה שאפשר כי הוא מעשה ידי אדם (לוקוס 17, איור 5.2, שכבה d).

בהסתמך על הממצא הקרמי בשכבת הכיסוי של הריסות המבנה, סביר להניח ששכבה זו החלה להצטבר החל במאה הראשונה לספירה, ובכל מקרה לא לפני המאה הראשונה לפני הספירה. לפיכך, יש לתארך את סוף השימוש במבנה שנחפר לתקופה הרומית וסביר יותר, לחלקה המאוחר.

קיר 22: קיר 22 מקביל לקיר 19 כ 70 ס"מ ממזרח לו. הקיר בנוי משתי שורות אבנים שהמערבית בהן בנויה אבנים גדולות משל המזרחית. אבני השורה המערבית סודרו כשחלקן השטוח יותר, גם אם לא מסותת, פונה מערבה. בין שתי שורות האבנים נמצא מילוט של אדמת סחף חומה שמשולבות בו אבני שדה קטנות. מהקיר נחשף קטע שאורכו כ 3.5 מטר ורוחבו כמטר. בקטע זה השתמר נדבך אחד המונח בצפון ישירות על סלע האם ובדרום על אדמת הסחף המכסה את הסלע (איור 3 , איור 6 ). בשלב זה של החפירה לא ניתן לקשור בין קיר 22 למבנה שממזרח לו ואף לא לתארכו כראוי, אולם יתכן שקיר 22 היה שלב קדום למבנה.

תאור הממצא

הממצא הקטן שנאסף בחפירה היה מועט וכולו, מלבד בסיס אחד של כלי זכוכית, קרמי. ככלל, שברי הכלים שנמצאו אופייניים לרפרטואר הקרמי של אתרי התקופה הרומית המוקדמת בגליל אם כי כלי היבוא, קערות השחיקה (מורטריה), כלי הבית והנרות בולטים בחסרונם. בהעדר רצפות ולוקוסים חתומים קשה לקשר בין הממצא הקרמי לבין המבנה שנחשף. יתרה מזאת, נראה כי מרבית הממצא מקורו בשכבת הקרקע שכיסתה את המבנה לאחר חורבנו (לוקוס 7) ולכן תאריכו מאוחר למבנה.

החומר ממנו עשויים הכלים מחולק לשלוש קבוצות: קרמיקה אדומה עדינה, צרופה היטב, שהיוותה את מרבית הממצא; קרמיקה בהירה וגסה בגווני אפור-לבן עד וורוד, עם הרבה תוספים ולעיתים חיפוי או עיטור של צבע חום; הקרמיקה האופיינית לסירי בישול.

בסך הכל נאספו 64 שברי כלי חרס אינדיקטיבים. 38% מתוכם הם סירי בישול, 21% קנקנים, 16% קערות, 13% פכים ופכיות,8% מכסי סירי בישול ועוד שני בסיסים ושבר גוף יחיד של נר מחופה שחור. סירי הבישול הכדוריים בעלי השפה המחורצת (איור 7: 6) מהווים 21% מהממצא. להלן תאור כללי של טיפוסי הכלים שנמצאו:

קערות: קערה מעוגלת בעלת שפה שטוחה עם עיבוי כלפי פנים ומגרעת קלה במרכז השפה שנועדה לקלוט מכסה (איור 7 :1). קערה זו דומה לקערות מטיפוס 5C של כפר נחום, אם כי אין לה מקבילה מדויקת שם (Loffreda 1974: 48-49). בכפר נחום נמצאה קערה שלמה מטיפוס זה ולה שתי ידיות סל אופקיות המתרוממות מעל לשפה וכן צילוע קל. לופרדה לא תיארך את הטיפוס הזה של הקערות ואין ביכולתנו לתארכו על סמך החפירה בבית זרזיר.

קערת הבישול בעלת הדופן הישרה והשפה הפונה בזוית כלפי פנים הכלי (איור 7: 2) היא היחידה מסוגה שנמצאה בחפירה. קערה זו חולצה מתוך החומר שהיה בין אבני קיר 19 שהתמוטטו ונראה כי זמנה אינו מאוחר לזמן קריסת הקיר. לקערה זו לא נמצאו מקבילות מדוייקות. הקערות הדומות ביותר שייכות למשפחת הקערות הגליליות (Meyers 1976: Pl. 7.1-7.10) אולם אין ביניהן קערות שניתן להגדירן כמקבילות. ההבדל בין הקערה מבית זרזיר לקערות הגליליות בולט במיוחד בצורת השפה. גם מבחינה כרונולוגית אין התאמה בין הקערות הגליליות לקערה מבית זרזיר. הקערות הגליליות מתוארכות החל מהמאה השניה לספירה ואילך (Meyers 1976: 179-180) בשעה שאת קריסת קיר 19 והקערה שנמצאה בין הריסותיו יש לתארך, לכל המאוחר, למאה הראשונה לספירה. לכן, קשה לשייך קערה זו לטיפוס הקערות הגליליות והיא נותרת יחידה מסוגה.

לקערות העמוקות בעלות שפה ה T המתעגלת בחוזקה כלפי חוץ (איור 7 :4) ישנו, בהסתמך על המקבילות, תיעול עמוק בין השפה לגוף הכלי. קערות אלו הן מטיפוס 18A של כפר נחום ומתוארכות שם למאות השניה והשלישית לספירה (Loffreda 1974: Fig.6: 6). דיאז תיארך קערות אלו, השייכות לטיפוס 21.2 T שלו, החל מאמצע המאה הראשונה ועד תחילת המאה השלישית לספירה (Diez 1983).

סירי בישול: לסיר הבישול הפתוח (איור 7: 3) זיווי חד בכתף ושפת מדף. סירי בישול אלה נמצאו בבית זרזיר בלוקוסים המאוחרים לחורבן המבנה הרומי. לסירי הבישול המקבילים, מטיפוס B3 של כפר חנניה (Bayewitz 1993: 119-124), בסיס מעוגל ולרוב גם שתי ידיות. ביוביץ מציין כי השפה, שהיא לרוב אופקית או מורמת, מוטה לעיתים כלפי מטה. סימני הפיח שנמצאו על הכלי שבלוח, כמו גם על כלים אחרים מטיפוס זה שנאספו בחפירה, מעידים בבירור על השימוש בהם. ביוביץ מתארך את הופעתן של קדרות בישול אלו לסופה של המאה השניה לספירה ולדעתו, שכיחותן יורדת והשימוש בהן פוסק במהלך המאה הרביעית לספירה. מקבילות נוספות ניתן למצוא בכלים מטיפוס 16A של כפר נחום, בטיפוס 14.2 T של דיאז (Diez1983), בקערות המזוות מטיפוס 1 בג'למה ובטיפוס 1 של משפחת Everted Lip Bowls בחורבת שמע (Bayewitz 1993: 119). שפת מדף שטוחה נוספת של סיר בישול פתוח (איור 7 :5) שייכת, ככל הנראה, לקדרות הבישול המעוגלות יותר של טיפוס 17A בכפר נחום המתוארך למאות הראשונה לפנה"ס ועד לשלישית לספירה (Loffreda 1974: 41-42).

לסירי הבישול הכדוריים בעלי השפה המעובה כלפי חוץ והמחורצת (איור 7: 6) יש זוג ידיות היורדות מהשפה לכתף שאינן מופיעות בדוגמא שבלוח. כלים אלו שכיחים בגליל במאות השניה והשלישית לספירה והם יצאו משימוש במהלך המאה הרביעית לספירה. סירי בישול אלו זהים לטיפוס 5A של כפר נחום, לסירי הבישול מטיפוס 1 בג'למה, ולקערות המזוות מטיפוס T 10.6b של דיאז (Diez 1983: 156 Bayewitz 1993: 128-130;). סיר הבישול הכדורי בעל השפה הקצרה הנוטה כלפי חוץ, המגרעת בחלקו הפנימי של הצוואר תחת השפה וזוג הידיות היורדות מן השפה אל כתף הכלי (איור 7: 7) שייך לטיפוס 4A בכפר נחום. טיפוס זה של סירי בישול היה נפוץ בין המאה הראשונה לפני הספירה ומחציתה הראשונה של המאה השניה לספירה ומאוחר יותר הוא חדל מלהופיע (Loffreda 1974: 29). ברלין מביאה לטיפוס זה מקבילה מגמלא, המתוארכת לפני חורבן העיר בשנת 67 (Berlin and Slane 1997: 92).

קנקנים: לשפת הקנקן הפשוטה, הנוטה כלפי חוץ, בעלת זוג רכסים נמוכים מעל נקודת החיבור שלה עם הצוואר (איור 8: 1) לא נמצאו מקבילות טובות. הכלים הדומים ביותר הם קנקנים מטיפוס 11 של לאפּ. שפות כאלו מופיעות החל מהמאה השניה לפני הספירה ועד המאה הראשונה לספירה (Lapp 1961: 146).

קנקני השק בעלי הצוואר הקצר והרכס בחיבור בינו לבין הכתף (איור 8: 2, 3, 7) הם וריאנטים שונים של טיפוס קנקן הנפוץ בכל חלקי הארץ. ראשיתם של קנקנים אלו במאה הראשונה לפני הספירה והם נפוצים ביותר במאה הראשונה והשניה לספירה (Hirschfeld 2000: 93, 241). לדוגמאות מבית זרזיר שפה שטוחה, מעובה כלפי חוץ (איור 8: 2) או שפה המוטה בחוזקה כלפי חוץ בחלקה העליון (איור 8: 3). שפות זהות, מוטות בחוזקה כלפי חוץ, נמצאו בקנקנים מטיפוס 1A של כפר נחום המתוארך למאות הראשונה והשניה לספירה (Loffreda 1974: 27).

לקנקן השק רחב צוואר ובעל השפה הגלית (איור 8: 4) ישנן מקבילות מסוף התקופה הפרסית ובתקופה ההלניסטית, עד לסוף המאה השניה לפני הספירה (Herzog1989: Fig. 5: 9.5; Hirschfeld 2000: 420 ; Guz-Zilberstein 1995: Fig. 6.36: 2). העיוותים בצורת הכלי שכיחים בשתי התקופות.

פכים ופכיות: הפך בעל השפה המקופלת החוצה (איור 8: 5) הוא כנראה מטיפוס  JG 11בדור שם הוא מתואר כממשיך את המסורת הפרסית. פכים כאלו נפוצו בסוף המאה החמישית ובמאה הרביעית לפני הספירה (Guz-Zilberstein 1995: Fig. 6.30: 4).

פכים הדומים לפך שבאיור 8: 6 נפוצו במאה הראשונה לפני הספירה ובמאה הראשונה לספירה (Hirschfeld 2000: 426). טיפוס 5.1 T של דיאז, שתוארך למאה הראשונה והשניה לספירה, דומה לדוגמה מבית זרזיר. בסיס הזרבובית עם סימני הסרוק העמוק שבאיור 8: 10 שייך לפך דומה לזה (לדוגמא Diez 1983: Figs. 152, 157, 158) אם כי סמני הסרוק מופעים אצל דיאז בפך מטיפוס 5.2 T (Diez 1983: Fig. 157) המתוארך לסוף מאה שלישית ולתחילת מאה רביעית לספירה. לפכים אלו בסיס קמור כגון זה שבאיור 8: 11. הצוואר החרוטי ההולך וצר כלפי השפה (איור 8: 8) אופייני לטיפוס b10A של כפר נחום (Loffreda 1974: 35, Fig. 4) ומתוארך בין המאה הראשונה לפני הספירה והמאה השניה לספירה.

שבר הפכית היחיד שנמצא (איור 8: 9) שייך לפכית דקת דופן, בעלת שפה מעובה מעט כלפי חוץ, וצבוטה. פכיות כאלו שייכות לטיפוס 9.7 T של דיאז (Diez 1983: 152) המתוארך בין המאה הראשונה למאה השלישית לספירה.

בסיס כלי זכוכית: הבסיס צר ומעוגל ובתחתיתו ניראת בבירור נקודת הניתוק שלו ממוט הזכוכית (איור 8: 13). ככל הנראה, שייך הבסיס לנר בעל רגל גבוהה, כלי שהיה נפוץ בתקופה הביזנטית, ואפשר גם כי היה שייך לבקבוק דמוי כישור. בקבוקים דמויי כישור נפוצו בעיקר במאה הרביעית לפנה"ס.

סיכום

חשיבותה של חפירה זו בכך שהיא חשפה לראשונה נתונים על האתר שבבית זרזיר, שקודם לכן לא נחפר בצורה מסודרת ואף לא תוארך כראוי. בשטח החפירה נחשף חלק מהאגף המערבי של מבנה רחב מידות שקירותיו התמוטטו. המבנה חורג אל מחוץ לגבולות החפירה ולכן לא ניתן לעמוד על תוכניתו המלאה או על מידותיו. בהעדר רצפות ולוקוסים חתומים הקשורים במבנה, תוארך חורבן המבנה לפי הממצא הקרמי שהגיע משכבת הקרקע שכיסתה את הריסותיו. בדרך זו נקבע זמן סוף השימוש במבנה למאה הראשונה לספירה. מיעוט ממצא החרסים בחפירה שניתן לתארכם קודם למאה הראשונה לפני הספירה מצביע, כנראה, על כך שאין להקדים את תאריך בנייתו של המבנה למאה זו. מעניין לציין שדווקא בתקופה זו חלה ירידה במספר האתרים המיושבים באזור כולו (רבן 1983 : יא').

בממצא הקרמי חסרים כלי היבוא האופייניים לתקופה הרומית הקדומה וכלי הבית העדינים. מנתון זה, ובהעדרן של רצפות בנויות, אפשר לשער כי האזור שנחפר היה חלק מחצר פנימית התחומה בתוך קירות מבנה. עם זאת, יש להתייחס להשערה זו בזהירות מכיוון שרק חלק קטן מהממצא, אם בכלל, יכול להיות משויך למבנה עצמו ואילו רובו נמצא שלא באתרו. יסודות קירות המבנה, שלא תמיד העמיקו עד הסלע, למרות היותו סמוך לפני השטח, ודגם ההתמוטטות המסודר של קיר 19, שאבניו נפלו עד למרחק של כ 1.20 מטר מזרחה לקיר ולא רחוק מכך מרמזים, כי הקיר התוחם (קיר 19) לא היה גבוה למרות אבני הבניין הגדולות המרכיבות אותו.

שרידי קיר 22, שאינו קשור למבנה, וכן החרסים שנאספו נמוך מיסודות הקירות והחרסים משכבות הקרקע שנסחפו על הריסות המבנה, מעידים, ככל הנראה, כי המבנה הוקם באזור שהיה מיושב קודם להקמתו ונשאר מיושב לאחריו.

מקורות

רבן א' 1983. סקר ארכיאולוגי של ישראל. מפת נהלל (28). ירושלים.

שטרן ע' 1998.מערות קבורה בכרסא. עתיקות 33: 103-135.

חנא ב'. פקח רשות העתיקות, מרחב צפון. מידע בעל פה.

Aharoni Y. 1964. Excavationsat Ramat Rahel. Roma.

Adan-BayewitzD. 1993. Common Pottery in Roman Galilee. A study of Local Trade. Bar-Ilan University press. Daf-Noy Press. Jerusalem.

Berlin A. and Slane K.W. 1997. TelAnafa II. Ann Arbor, Mi. Kelsey Museum.

GorinY.R. 1999. Glass from Ras Abu Ma’aruf. Atiqot 38: 205-214.

Diez F. 1983. Ceramica Comun de laGalilea: Aproximaciones y Diferencias con la Ceramica del Resto de Palestina yRegiones Circundantes. Jerusalem and Madrid.

Guz-Zilberstein B. 1995. The Typology of the Hellenistic Coarse Ware and Selected Loci of the Hellenistic and Roman Periods. In Excavations at Dor, Final Report. Qedem Reports 2. Jerusalem, pp. 289-434.

HirschfeldY. 2000. Ramat Hanadiv Excavations. Jerusalem.

HerzogZ. 1989. Excavations at Tel Michal. Minneapolis.

Lapp P.W.1961. Palestinian Ceramic Chronology. 200 B.C.-A.D. 70. American School of Oriental Research. New Haven.

LoffredaS. 1974. Cafarnao II. La Ceramica .Jerusalem.

Meyers E.M.1976. Ancient Synagogue Excavations at Khirbat Shema’, Upper Galilee, Israel1970-1972. American School of Oriental Research. North Carolina.

 

כל הזכויות שמורות לאגף המיחשוב, אוניברסיטת חיפה | עיצוב וביצוע: שני זילברמן