חפירת הצלה בסמוך לתל תנים
B-213/2000

גיל ציוני

 

במהלך החודשים ספטמבר-אוקטובר של שנת 2000 נערכה חפירת הצלה בשיפולי השלוחה שמצפון לתל תנים, בבקעת החולה. החפירה, מטעם חברת "AES - שירותים ארכיאולוגים הנדסים בע"מ" ובחסות המכון ללימודי ים על שם רקאנטי באוניברסיטת חיפה, נוהלה על ידי גיל ציוני והשתתפה בה ספיר עד (ציור הממצאים).

בחפירה נחשפו שרידי ארכיטקטורה דלים מתקופת הברונזה הקדומה II וכלי חרס מהטיפוסים השכיחים בתקופה זו באתרי צפון הארץ, כמחציתם עשויים מחומר "מתכתי". בשל טיב השטח שנחפר קשה לעמוד על אופיו של האתר או להגדיר בו שכבות. עם זאת, הוצע כי יש לראות בשרידים שנחשפו שרידי כפר פרוז או, אם היה תל תנים מיושב בתקופת הברונזה הקדומה, שרידי מכלולים שנבנו בשולי התל. מעט כלי הצור שנמצאו מעידים כי האתר היה מיושב לפרקים עוד קודם לתקופת הברונזה.

החפירה נותנת משנה תוקף לתמונת המצב היישובי בעמק החולה כפי שהיא עולה ממחקרים קודמים - פריחה יישובית בתקופת הברונזה הקדומה II לאחר פער יישובי בסוף תקופת הברונזה הקדומה I והפסקת היישוב באתרים הקטנים שבעמק במהלך תקופת הברונזה הקדומה III.

 

מבוא

החפירה

הממצא

סיכום

מקורות

 

מבוא

בדו"ח זה יוצגו עיקרי הממצאים מחפירת ההצלה שנערכה בתחום האתר תל תנים (תל אל-ואויאת) בחודשים ספטמבר-אוקטובר של שנת ­2000 (אתר מס' 3799/0, נצ"מ 2050/2900; מס' רישיון B-213/2000). החפירה נערכה על גבי שלוחה בזלתית מצפון לתל (להלן תל תנים (צפון), בעקבות גרינברג 1996) בעקבות פגיעה בעתיקות בעת עבודות פיתוח בנמל התעופה בקרית שמונה. החפירה, מטעם חברת "AES שירותים ארכיאולוגים הנדסים בע"מ" ובחסות המכון ללימודי ים על שם רקאנטי באוניברסיטת חיפה, נוהלה על ידי גיל ציוני והשתתפה בה ספיר עד (ציור הממצאים). מדידות וצילום על ידי המחבר. העבודה מומנה על ידי "ח.פ.ת - חברה לפיתוח ותשתיות בע"מ".

תל תנים נמצא בשטח נמל התעופה של קריית שמונה, בנקודה בה פוגשת שלוחת הבזלת המשתפלת דרומה מכביש 99 את המישור האלוביאלי שתחתיה (איור 1). האתר נמצא במישור הצפוני של עמק החולה, ומעט מצפון לו מתחילה התרוממות מדורגת של העמק (קרמון 1956: 15-16, ציור 1). כחצי קילומטר ממזרח לתל נמצא אפיקו היבש של נחל עיון, שכמעט ואינו ניכר באזור זה. השלוחה הבזלתית שבשיפוליה נערכה חפירת ההצלה בנויה מ"בזלת מעיין ברוך" שמקורה בתל סידר ע'רוס שבבקעת החצבני, משם היא זרמה דרומה עד לאזור קריית שמונה לפני כ 73,000 שנה (היימן 1985: 51).

הפגיעה בעתיקות נעשתה כ 300 מטר צפונה מהתל, בשיפולי השלוחה הבזלתית. בעקבות הפגיעה בעתיקות, נערכה חפירת הצלה בהיקף של 3 ריבועים (75 מ"ר) בגבול השטח המיועד לבנייה (איורים 1, 2). לפני תחילת החפירה היו פזורים על פני השטח באזור זה סלעי בזלת מעוגלים (בולדרים) שלעיתים נפתחו ביניהם חלקות קרקע חומה. החתך שיצרו הכלים המכנים בסלע, מעט מדרום לריבועי החפירה (איור 2, תעלת ניקוז), חשף כי ישנן במקום שתי שכבות סלע בזלת וביניהן שכבה של "אדמה מאובנת" בגוון חום-צהבהב. [1] נראה כי הבליה המתקדמת של שכבת הבזלת העליונה היא שיוצרה את תוואי פני השטח, על הבולדרים וחלקות האדמה שבו.

החפירה

ריבועי החפירה נקבעו במקומות בהם ניתן היה להבחין על פני השטח במרווחים בין גושי הבזלת הטבעית, בהנחה כי שם ימצאו השרידים הארכיאולוגים. לפיכך, הריבועים עוקבים אחרי תוואי השטח ולא נמצאים על רשת אחידה. בכל אחד מהריבועים שנחפרו נחשפו שרידים אדריכליים דלים המייצגים שלב בניה יחיד (ריבועים 1, 3) או שני שלבי בניה (ריבוע 2), ועל סמך הממצא הקרמי תוארכו כל השרידים לתקופת הברונזה הקדומה II.

מכיוון שריבועי החפירה מרוחקים זה מזה ולא ניתן לקשור בביטחון בין השרידים שנמצאו בהם, יתואר להלן הממצא בכל ריבוע בנפרד.

ריבוע 1 (איור 3)

בריבוע זה נמצאו שני קטעי ריצוף של אבני בזלת (לוקוסים 9, 11) ושרידי שלושה קירות (קירות 15, 16, 17) שנראה כי תחמו את קטעי הריצוף.

ריצוף לוקוס 9 נמצא בפינה המזרחית של הריבוע וכיסה את כל השטח התחום בין קיר 15, קיר 17 וחתכי הריבוע. הריצוף נתגלה כ 20 ס"מ נמוך מפני השטח והורכב מאבני בזלת קטנות, 5‑10 ס"מ קוטרן (תמונה 1). הוא הונח בחלקו על גבי האדמה ה"מאובנת" חסרת הממצא (לוקוס 5) ובחלקו על כיסי אדמה רדודים שנמצאו מעל לאדמה המאובנת והכילו ממצא קרמי מתקופת הברונזה הקדומה II. בינות לאבני הריצוף נמצאה עצם של בעל חיים ושברי חרסים נוספים מתקופה זו. [2] כל שנשתמר מהקירות התוחמים - קיר 17 מדרום וקיר 15 ממערב - הוא בסיסם שנבנה משורה אחת של אבנים לא מסותתות המונחות בשורה, ככל הנראה ללא חומר מליטה. הקירות הונחו על גבי שכבת האדמה ה"מאובנת", חסרת הממצאים (לוקוס 5). הם נמצאו מכוסים באדמת סחף חומה נושאת חרסים (לוקוס 3). אדמה זו כיסתה גם את ריצוף האבנים לוקוס 9 ולמעשה, את כל ריבוע 1. על פי כיוונם סביר להניח כי הקירות יצרו ביניהם פינה שלא נשתמרה.

קיר נוסף, מאסיבי יותר - כ 60 ס"מ רוחבו, נמצא בצפון הריבוע (קיר 16). מהקיר שרד נדבך אחד של אבנים לא מסותתות שהונחו ישירות על גבי האדמה ה"מאובנת" (לוקוס 5). אפשר שקיר 16 יצר בעבר פינה עם קיר 15. מצפון לקיר 16, בצמוד לחתך הריבוע, נחשף קטע נוסף של ריצוף אבנים קטנות (לוקוס 11). במבנהו הוא דמה לריצוף שבלוקוס 9, אך הוא נמצא כ 10 ס"מ גבוה יותר. הריצוף לוקוס 11 נמשך צפונה אל מחוץ לגבולות החפירה וניתן להציע כי בעבר התפרש גם דרומה על פני כל השטח הכלוא בין קיר 15 וקיר 16 וחתכי הריבוע.

ריצוף אבן דומה לזה שנמצא בלוקוס 9 ובלוקוס 11 נחשף בשלב B6 של שטח B בתל דן. הריצוף נחשב לאחד מהאלמנטים הקדומים ביותר של תקופת הברונזה הקדומה שנחפרו שם (Greenberg 1996: 89, fig. 3.6).

ריבוע 2 (איור 4)

מהשלב הארכיטקטוני הקדום בריבוע נחשפה הצטברות של אדמה חומה נושאת ממצא ארכיאולוגי (לוקוס 13/14) שכיסתה את מרבית שטח הריבוע. בראשה הונח משטח לא מסודר של אבני בזלת (לוקוס 10, תמונה 2). נראה כי הצטברות זו היא מילוי מלאכותי שנועד לסגור את החללים בינות לסלעים הטבעיים שבמקום ולהוות תשתית למשטח האבן. אדמת המילוי הכילה בתוכה אבנים קטנות, חלקי עצמות, נתזי צור ושברי כלי חרס. ניתן היה להבחין כי כמות החרסים בתוך המילוי הולכת ומתמעטת ככל שהעמיקה החפירה, עד שבעומק של 25-35 ס"מ מתחת למשטח האבן לוקוס 10 הפכה הקרקע נקייה מחרסים. אבני המפלס לוקוס 10 לא היו שטוחות, גודלן הגיע עד לכדי 40 ס"מ הצלע והן סודרו ברישול, כך שנתגלו מרווחים ביניהן. האופן המסודר של הממצא במילוי לוקוס 13/14 והעובדה כי בראשו נמצא מפלס האבן מצביעים על כך שהמילוי היה מלאכותי, לפחות בחלקיו הגבוהים.

מילוי האדמה ומפלס האבנים שבראשו הובחנו בכל שטח הריבוע מלבד בצמוד לחלקו המרכזי של החתך המזרחי, שם נחשף חלק ממתקן שהורכב מקיר מעוגל (קיר 6) התוחם בתוכו משטח אבני בזלת קטנות (לוקוס 8, תמונה 3). קיר המתקן הורכב, בקטע שנחשף, מארבעה סלעי בזלת גדולים שסודרו בקשת. הסלעים הונחו על גבי סלע האם הבזלתי, ובשל גודלם, עד כ 70 ס"מ צלע, בלט ראשם מעבר למשטח האבנים של לוקוס 10. אבני הקיר סודרו ברישול ונראה כי אין זה קיר של ממש, אלא מעין מחיצה המבדילה בין שטח המתקן לסביבתו. בשטח הכלוא בין קיר המתקן והחתך המזרחי של הריבוע נתגלה מפלס של אבני בזלת קטנות (לוקוס 8). שכבת אדמה דקה הפרידה בין אבני לוקוס 8 לבין סלע האם שתחתיו והכילה שברי חרסים מתקופת הברונזה הקדומה II. [3] חציו המזרחי של המתקן נמצא מחוץ לגבולות החפירה אך ניתן לשער כי המתקן נבנה בצורת מעגל מלא. מתקנים מעגליים דומים נראו על פני השטח בסמוך לחפירה (תמונה 4). [4] שימושו של המתקן אינו ברור וקשה לקבוע אם התקיים יחד עם מפלס האבן לוקוס 10 או שהוא מאוחר לו.

בצפון הריבוע נחשפו שני קירות ניצבים זה לזה - קיר 7 וקיר 12. תחתיתם של קירות 7 וְ 12 הייתה גבוהה במקצת מאבני מפלס האבנים שסביבן (לוקוס 10) ולפיכך נראה כי הקירות מייצגים שלב בניה מאוחר למפלס האבן. למרות שהפינה שבין הקירות לא שרדה, סביר להניח כי קירות אלו הם פינתו של מבנה שנמשך אל מחוץ לשטח החפירה. משני הקירות שרד רק הנדבך התחתון, שרוחבו אבן אחת. אבני הקירות לא סותתו אך נבחרו אבנים שצורתן מלבניות בקירוב. אבן יחידה שסותתה בה פינה בסיתות גס נמצאה מצפון לקיר 7, לא באתרה. בשעת פרוק הקירות הסתבר כי מילוי האדמה שתחת קיר 7 הכיל קרמיקה מתקופת הברונזה הקדומה II בלבד. [5] הממצא היחיד תחת קיר 12 היה שבר כתף של קנקן "מתכתי" המוצג באיור 8: 6.

ריבוע 3 (איור 5)

בריבוע נחשף הקיר המערבי של חדר קטן, כולל שתים מפינותיו (קיר 20, איור 5, תמונה 5). לרוע המזל, שטח הריבוע סבל מפגיעות כלים מכנים טרם החפירה, כך שראש הקיר נחשף סנטימטרים בודדים תחת פני השטח וחלקו המזרחי של החדר היה חסר. בחפירה לא נשאר אלא לתעד את ששרד מהקיר: אורכו של הקיר בכיוון צפון-מזרח דרום-מערב הוא 3.20 מטר, הוא בנוי משתי שורות של אבנים המונחות זו לצד זו ורוחבו כ 70 ס"מ ונשתמר ממנו הנדבך התחתון בלבד. באבן הפינה הצפונית ניכר סיתות שיצר בה זווית כמעט ישרה. שאר אבני הקיר אינן מסותתות אך ניכר בהן שנבחרו אבנים בעלות דופן אחת שטוחה יחסית, אשר הונחה כלפי חוץ. בין אבני הקיר נמצא מילוי של אבנים קטנות ושל אדמה. האדמה היתה זהה לזו שנמצאה בכל הריבוע, במפלס הקיר ומעליו (לוקוס 19). יסודות הקיר הונחו על גבי שכבת האדמה ה"מאובנת" (לוקוס 21), חסרת הממצא. ריכוזי אבנים קטנות (לוקוס 23) נמצאו בחלקו המזרחי של הריבוע, ממזרח לקיר 20, ומהותם אינה ברורה.

כמות גדולה של חרסים מתקופת הברונזה הקדומה II נאספה סביב לקיר, בלוקוס 19. אפשר שכמות החרסים הגדולה מצביעה על כך שמשך השימוש בחדר היה ארוך. לא ברור מדוע פסק השימוש בחדר ומה עלה בגורל חלקו המזרחי, אולם העובדה שמתוך הכמות הגדולה של החרסים שנאספה סביב לקיר לא היה אף כלי שניתן לרפאו יכולה להעיד על כך שהפסקת השימוש בחדר לא היתה בחורבן פתאומי.

הממצא

כלי חרס

החרסים שנאספו בשכבת פני השטח היו תערובת של חרסים מתקופת הברונזה הקדומה וחרסים מאוחרים יותר. נמוך מפני השטח, בהקשר ארכיאולוגי טוב יותר, כמעט כל החרסים שנאספו תוארכו לתקופת הברונזה הקדומה, אולם עדיין נמצאו ביניהם חרסים בודדים מתקופות מאוחרות יותר. ככל הנראה, מקורם של החרסים המאוחרים לתקופת הברונזה הקדומה ביישוב שהתקיים לאורך תקופות רבות על גבי תל תנים הסמוך (און 1988; און, גרינברג, שקד ורפיואנו 1995; אבשלום-גורני וגצוב 2001) וסביר להניח כי הם נמצאו בשטח החפירה שלא באתרם.

המכלולים היחידים בחפירה שניתן להתייחס אליהם בביטחון כמכלולים "נקיים" של תקופת הברונזה הקדומה הם המכלול שנאסף בינות ותחת אבני ריצוף הבזלת שבריבוע 1 (לוקוס 9) והמכלול שנאסף תחת קיר 7 שבריבוע 2. עם זאת, סביר להניח כי הממצא במילוי המלאכותי לוקוס 13/14 (ריבוע 2) מספק תמונה אמינה למדי של התרבות החומרית הקרמית של האתר בתקופת הברונזה הקדומה, וזאת למרות שהלוקוס אינו חתום ושחדר לתוכו ממצא מאוחר. חרסים נוספים רבים נאספו במילויי הקרקע שסביב יסודות המבנה שבריבוע 3 (לוקוס 19), וביחד עם הממצא מלוקוס 13/14 הם מהווים את הרוב הגדול של ממצא החרסים בחפירה. למרות שהממצא בלוקוסים אלו אינו מועט, לא ניתן היה לרפא את שברי החרסים שנאספו לכדי כלים שלמים.

כלי החרס שנמצאו בתל תנים (צפון) נמנים על טיפוסי הכלים השכיחים בתקופת הברונזה הקדומה II באתרי צפון הארץ כפי שהוצגו על ידי גרינברג (Greenberg 2000). עם זאת, המכלול חלקי וחסרים בו כלים שהיו נפוצים באתרים אחרים כדוגמת קערות מזוות (Golani 2003: type B VII) וקערות כדוריות (Golani 2003: type B III). נוסף על כך, שכיחות הפערורים, הפכים, הפכיות וידיות המדף בתל תנים (צפון) נמוכה. מכיוון שלא ניתן היה להבחין בהבדלים טיפולוגיים משמעותיים בין הממצא בלוקוסים שונים, תמונה זו משקפת את הממצא בכלל החפירה.

הבדיקה הכמותית היתה בעלת משמעות רק לגבי הלוקוסים הגדולים - לוקוס 13/14 ולוקוס 19, ובשאר הלוקוסים הממצא לא היה גדול דיו. הכלים הנפוצים במכלולים של שני לוקוסים אלו היו הקערות, שמנו למעלה ממחצית השברים האינדיקטיבים שנאספו. שפות סירי הבישול מנו כ 20% מסך כל השפות בלוקוסים אלו ואילו בכמות כלי האגירה נתגלו הפרשים בין הממצא בלוקוס 13/14 לממצא בלוקוס 19 (טבלה 1).

סה"כ השפות

אחרים

סירי בישול

כלי אגירה**

קערות

כלי

 

 

7

6.1 - 6.3

2.2, 2.3

2.1

1.1, 1.2

טיפוס*

108

9%

22%

7%

7%

49%

6%

לוקוס 13/14

120

2%

19%

17%

11%

47%

4%

לוקוס 19

  * מספרי הטיפוסים תואמים למספור בפרק "טיפולוגיה של כלי החרס" להלן.

** פיטסים, קנקנים ופכים

טבלה 1: שכיחות טיפוסי הכלים על סמך ספירת השפות בלוקוס 13/14 ובלוקוס 19.

כלים עשויים מחומר "מתכתי" מהווים את רובו של הממצא בתל תנים (צפון) - שכיחותם עומדת על כ 50% מסך כל החרסים האינדיקטיביים שנאספו (53% בלוקוס 13/14). [6] שכיחות גבוהה של כלים "מתכתיים" מוכרת היטב גם באתרים אחרים בצפון הארץ ומאפיינת את תקופת הברונזה הקדומה II (גרינברג 1996).

פני החרסים שנאספו בתל תנים (צפון) שחוקים מאוד, ככל הנראה כתוצאה של בלייה בקרקע. לפיכך, קשה ללמוד על טיפול פני השטח שעברו הכלים. ככלל, עיטורי החריתה ועיטורי הסֵירוּק, לעיתים סֵירוּק דגמים, שרדו טוב מעיטורי הצבע, אם כי גם בהם ניכרת הבליה. נראה כי עיטורים אלו היו נפוצים למדי על גבי הכלים מתל תנים (צפון). חיפויי הצבע שנשתמרו, לרוב בגווני אפור או לבן-אפור, היו מועטים יחסית ופעמים רבות כל ששרד מהם הם נקודות דהויות של צבע פזורות פה ושם על פני החרס. במרבית המקרים הפגיעה בפני השטח של הכלים אינה מאפשרת לקבוע במידה מספקת של בטחון אם הכלים מורקו.

חלק מהכלים נשאו חריתות גיאומטריות, או 'תווי יוצר', על בסיסיהם או על כתפיהם (איור 7: 5; איור 8: 1). תופעה זו מוכרת גם באתרים אחרים בני התקופה (Scheftelowitz 2002: 106-107) ואף על גבי כלים "מתכתיים" שנמצאו במצרים (Greenberg 2001: 134). על אחדים מהכלים נמצאו עיטורי חריתה בדגמים שונים שנחרתו לפני הצריפה בעזרת כלי חד. חריתות כאלו נמצאו הן בצד הפנימי והן בצד החיצוני של הכלים (איור 6: 2; איור 8: 6, 7). טביעות חותם לא נמצאו. העיטור הפלסטי היחיד שנתגלה הוא עיטור חבל (איור 6: 10) וישנן רק שתי דוגמאות על גבי אגנים.

סימני הייצור שנטבעו בכלים מלמדים על טכנולוגית הייצור. נראה כי רוב הכלים נעשו בעבודת יד או בלחיצה כנגד תבנית ורק הגימור, ובעיקר עיצובן של השפות, נעשה על גבי אבניים או אבניים אטיים. סימני אבניים ניכרו בעיקר על גבי השפות הנוטות פנימה של הטסים והקערות, ונמצאו גם בחלקם הפנימי של שני בסיסים.

מקבילות לכלי החרס נמצאו בשכבות XIV-XV בתל דן (Greenberg 1996), שכבה III בתל תאו (Greenberg 2001), שכבה I בראש הנקרה (תדמור ופראוסניץ 1958), שכבה XII בתל קשיש (Ben‑Tor, Bonfil and Zuckerman 2003), שכבה I בקריית אתא (Golani 2003) ושכבה I במעונה (Braun 1996). מאסף חרסי תקופת הברונזה הקדומה בסקר צפון הגולן דומה אף הוא לממצא בתל תנים (צפון) (הרטל 1989: לוח 1). מקבילות צורניות נוספות לכלים מתל תנים (צפון) ניתן למצוא באתרים דרומיים כדוגמת תל ירמות (Miroschedji 1988) והעי (Callaway 1972), וזאת מכיוון שצורות כלים רבות מופיעות בתקופת הברונזה הקדומה II בצפון הארץ ובדרומה כאחת. מאידך, פעמים רבות המקבילות מהאתרים הדרומיים שונות מהכלים הצפוניים בחומר ממנו הן עשויות.

להלן מוצגת החלוקה הטיפולוגית של כלי החרס:

1. קערות מעוגלות (Hemispherical bowls)

1.1. קעריות רדודות פשוטות (Saucer): רק שפות בודדות של קערות מטיפוס זה נמצאו בחפירה (איור 6: 1), חלקן שייכת למשפחת הכלים ה"מתכתיים". קעריות "מתכתיות" מסגנון זה נמצאו בתל דן הן במכלולים של תקופת הברונזה הקדומה II (Greenberg 1996: figs. 3.23: 3, 3.24: 2) והן במכלולים של תקופת הברונזה הקדומה III (Greenberg 1996: fig. 3.36: 1). קערות דומות נמצאו בשכבות תקופת הברונזה הקדומה II בתל תאו (Greenberg 2001: fig. 8.1: 1), ראש הנקרה (תדמור ופראוסניץ 1958: ציור 5: 27) וקריית אתא (Golani 2003: fig 4.24: 1, 2, type B I), שם הקערות מורקו מבפנים ומבחוץ. מקבילות נוספות ניתן למצוא בשכבות תקופת הברונזה הקדומה II ותקופת הברונזה הקדומה III בתל ירמות (Miroschedji 1988: pls. 25: 2, 30: 1) ובשלבי תקופת הברונזה הקדומה III של תל קשיש (Ben‑Tor Portugali and Avissar 1981: fig. 16: 1).

1.2 קערות עמוקות בעלות שפה מרובעת: קערות מטיפוס זה נעשו הן בחומר "מתכתי" והן בחומר שאינו "מתכתי". הקערה שמוצגת באיור 6: 2 "מתכתית" וניכר כי עיטור החריתות שעל פנים הקערה נעשה בעזרת כלי חד לפני הצריפה. צורתה של הקערה משייכת אותה לטיפוס B X של קריית אתא, ואילו העיטור משייך אותה לטיפוס B IX שם (Golani 2003: figs. 4.24: 32, 4.24: 31). מקבילות צורניות נוספות לקערה זו ניתן למצוא במכלולי תקופת הברונזה הקדומה II-III של תל דן (Greenberg 1996: fig. 3.28: 1), בשכבה I בראש הנקרה (תדמור ופראוסניץ 1958: ציור 5: 14) ובעי (Callaway 1972: fig. 35: 32). גם לעיטור שעל הקערה ישנן מקבילות באתרים רבים (ר' למשל Greenberg 1996: fig. 3.28: 13; Ben‑Tor, Portugali and Avissar 1981: fig. 16: 13).

2. קערות עגולות בעלות שפה נוטה פנימה (Inverted rim) או שפת T

את הקערות מטיפוס זה (איור 6: 3-8), שדרך ייצורן נחקרה בעבר על ידי בק ולונדון (Beck 1985; London 1988), ניתן לחלק לשלוש קבוצות על פי צורת השפה:

2.1. קערות בעלות שפה פשוטה הנוטה פנימה בזווית קהה ביחס לדופן הכלי: לקבוצה זו שייכים טסים רדודים (איור 6: 3) וקערות העמוקות מכדי להיקרא טסים (איור 6: 4). סימני החיבור בין השפה לדופן הכלי והחלקת השפה בתנועה סיבובית נראים היטב על הטס שבאיור 6: 3. הקערות מטיפוס 2.1 הן הכלי הנפוץ ביותר במכלול של תל תנים (צפון). מעל ל 170 שברי שפות של טסים וקערות מטיפוס 2.1 נאספו בחפירה. לעומתם נמצאו רק 32 קערות מטיפוסים 2.2 וְ 2.3 (ר' להלן).

טסים וקערות ממין זה שייכים לטיפוס PL IIa של קרית אתא (Golani 2003: fig. 4.26: 2, 5). הטיפוס שכיח בתקופת הברונזה הקדומה II (עמירן 1971: 80-81; גרינברג 1996: איור 32) והוא מוסיף להופיע בראשית תקופת הברונזה הקדומה III, בין אם בחומר "מתכתי" ובין אם בחומר אחר (עמירן 1971: לוח 18: 2; Greenberg 1996: fig. 3.33: 6, 7).

2.2. קערות בעלות שפת מדף הפונה לפנים הכלי בזוית ישרה או חדה לדופן (Inverted ledge rim): גם כאן יש להבחין בין קערות רדודות (איור 6: 5) לקערות עמוקות בעלות שפה דומה (איור 6: 6). הטין של הקערה באיור 6: 6 מפולם היטב, עדין למגע וחריג בממצא מתל תנים (צפון).

קערה רדודה הדומה לקערה מתל תנים (צפון) ועשויה מחומר "מתכתי" נמצאה בסקר בחרבת חצאץ שבקיבוץ הגושרים (גרינברג 1996: איור 19: 15), אך היא היתה גדולה מזו שמוצגת באיור. קערות רדודות דומות נמצאו בשכבה XVII במגידו (Loud 1948: pl. 5:17) בשלבי תקופת הברונזה הקדומה II וְ IIIa בתל ירמות (Miroschedji 1988: pls. 23: 18, 32:14, 37: 12), בשכבה XII בתל קשיש (Ben‑Tor, Bonfil and Zuckerman 2003: fig. 27: 17) ובשכבה I בראש הנקרה (תדמור ופראוסניץ 1958: ציור 5: 11). בקרית אתא נמצאו קערות דומות אך עבות דופן (Golani 2003: fig. 4.27: 1, type PL IIIa).

הקערה העמוקה שייכת לטיפוס B Va של קריית אתא המתוארך לתקופת הברונזה הקדומה II (Golani 2003: fig. 4.24: 19). קערות ממשפחה זו נמצאו בגדלים שונים בשכבה AXVIII בתל אפק, שכבה המתוארכת לתקופת הברונזה הקדומה II (Beck 1985: 22-23, fig. 4: 7) ובתל ירמות, שם נמצאה קערה עמוקה דומה, אם כי גדולה מזו שבאיור 6: 6, בשלבי תקופת הברונזה הקדומה IIIb (Miroschedji 1988: pl. 45: 5).

2.3. קערות עמוקות, בעלות שפת T ודופן עבה וישרה: בחלק מהכלים התרחבות השפה כלפי חוץ מועטה (איור 6: 7) ואילו באחרים התרחבות השפה ניכרת הן כלפי פנים והן כלפי חוץ (איור 6: 8). קערות דומות לקערות מטיפוס זה ניתן למצוא הן בשלבי המעבר בין תקופת הברונזה הקדומה II לתקופת הברונזה הקדומה III בתל דן (Greenberg 1996: fig. 3.27: 11) והן בשלבי תקופת הברונזה הקדומה III שם (Greenberg 1996: fig. 3.36: 20). מקבילות נמצאו גם בשכבה XII בתל קשיש ובשלבי תקופת הברונזה הקדומה II במעונה (Ben-Tor, Bonfil and Zuckerman 2003: fig. 64: 10; Braun 1996: fig. 9: 21) ובתל ירמות, שם הקערות היו עשויות חומר שאינו "מתכתי" ומחופות (Miroschedji 1988: pls. 32: 17, 41: 2). שפת ה T של מרבית המקבילות שצוינו אופקית.

3. אגנים (Basins, Vats)

סה"כ נמצאו בתל תנים (צפון) שישה אגנים מהטיפוס המוצג באיור 6: 9-10. אחד מהם נצרף בסביבה מחזרת ולפיכך צבעו אפור למרות שהחומר ממנו הוא עשוי "מתכתי" (איור 6: 9). כאמור, העיטור הפלסטי היחיד שנתגלה בחפירה הוא עיטור החבל (איור 6: 10) שנתגלה על גבי שני אגנים.

אגני תקופת הברונזה הקדומה II-III נבנו מגדילים ולרוב הם סרוקים. אגנים דומים נמצאו בתל דן (Greenberg 1996: figs. 3.28: 14, 3.35: 6) ובתל תאו (Greenberg 2001: fig. 81: 22) בקטרים שבין 25-45 ס"מ. גרינברג חילק את האגנים לשתי קבוצות על פי הגודל (Greenberg 2001: 133), והאגנים מתל תנים (צפון) שייכים לקבוצת האגנים הגדולים בחלוקתו. בבית ירח נמצאו אגנים שזרבובית שהיתה קבועה גבוה בדפנותיהם בהקשר של תעשיית שמן. לפיכך, הוצע כי הם שימשו להפרדת שמן ממים (Esse 1991: 119-125), הצעה שהתקבלה על דעתם של חוקרים שונים (Gloani 2003: 155; Greenberg 1996: 101; Greenberg 2001: 133). מאידך, אפשר שהאגנים שמשו בייצור בירה או במטלות הבית השונות (Mazar 1992: 131; Mazar, Ziv-Esudri and Cohen-Weinberger 2000: 260; Chesson 2000: 373).

4. פערורים

רק שתי שפות פערורים נתגלו בתל תנים (צפון) ואף הן קטנות מכדי לאפשר ציור אמין של הכלי.

נראה כי בתקופת הברונזה הקדומה II היה השימוש בפערורים בצפון הארץ מועט בהשוואה לשימוש שנעשה בהם בתקופת הברונזה הקדומה Iב' או בתקופת הברונזה הקדומה III. דוגמאות לירידה במספר הפערורים במעבר מתקופת הברונזה הקדומה Iב' לתקופת הברונזה הקדומה II ניתן למצוא בקריית אתא, שם נרשמה ירידה מ 40% ל 14% בהתאמה (Golani 2003: 131-135), ובראש הנקרה (תדמור ופראוסניץ 1958: 69). גולני הציע לקשור בין הירידה בכמות הפערורים לגידול במספר הקנקנים במעבר בין תקופות אלו וטען כי תופעה זאת מצביעה על ירידת קרנם של הפערורים ככלי אגירה (Golani 2003: 134-135). מאידך, עליה במספר הפערורים במעבר מתקופת הברונזה הקדומה II לתקופת הברונזה הקדומה III נרשמה בתל דן ובחצור (Greenberg 1996: 102, 104-105; Garfinkel and Greenberg 1997: 187). נראה כי מבין אתרי צפון הארץ רק בתל תאו התמונה שונה - במכלול תקופת הברונזה הקדומה II של תל תאו סירי הבישול הפערוריים נפוצים (Greenberg 2001). עם זאת, מן הראוי להזכיר כי שטח החפירה בתל תנים (צפון) היה קטן ואפשר כי מיעוט הפערורים נובע מכך שהשטח שנחפר לא שימש למגורים, אלא לפונקציה אחרת כלשהי.

5. ספלים

ספלים אינם נפוצים במכלולי הכלים של תקופת הברונזה הקדומה II וגם בתל תנים (צפון) נמצאו רק שברים בודדים שלהם. הכלי באיור 6: 11 שייך למשפחת הכלים העדינים כמותם נמצאו במעונה (Braun 1996: 15, fig. 10: 7) ובקרית אתא (Golani 2003: 136 type SSJ, fig. 4.30: 2). הכלי שבאיור 6: 12 עשוי ביד ומחופה אפור ולפיכך מזכיר במבט ראשון את ספלי תקופת הברונזה הקדומה I. עם זאת, לספלי תקופת הברונזה הקדומה I ישנה לרוב ידית סל בודדת העולה גבוה מעל לשפה ואילו לכלי מתל תנים (צפון) היו כנראה שתי ידיות (רק אחת מהן נשתמרה) העולות אך מעט מעל לקו השפה. כלים דומים לזה שבאיור 6: 12 נמצאו בשכבות תקופת הברונזה הקדומה II וְ IIIb בתל ירמות (Miroschedji 1988: pl. 25: 20, 44: 1).

6. פיטסים וקנקנים

הקנקנים מתל תנים (צפון) חולקו לשתי קבוצות על פי אורך הצוואר, בהתאמה לחלוקה שהציעה רות עמירן (1971: 84) עבור קנקני תקופת הברונזה הקדומה II-III. פעמים רבות סורקו הקנקנים בכיוונים שונים ולעיתים נטבעו עוד לפני השריפה "תווי יוצר" על כתפיהם (איור 7: 5) או על בסיסם השטוח (איור 8: 1). באזור הכתפיים נמצאו גם עיטורי חריתה שאינם בגדר "תווי יוצר" (איור 8: 6).

6.1. קנקנים (או פיטסים) "מתכתיים" בעלי צוואר גבוה: השפה של מרבית הקנקנים מטיפוס זה מעובה או מקופלת החוצה ויש לה חתך אליפטי או משולש. לרוב, הצוואר משתפל החוצה (איור 7: 1-3). מדוגמאות שלמות של קנקנים שנמצאו באתרים אחרים אנו לומדים כי הקנקנים נעשו ביד בשיטת הגדילים ועברו גימור על גבי אבניים (תדמור ופראוסניץ 1958: 69;Golani 2003: 135-136).

בקריית אתא רופא בשלמותו פיטס כדוגמת זה שבאיור 7: 1. הוא מתנשא לגובה של יותר מ 90 ס"מ ויש לו בסיס שטוח וגוף סרוק, נעדר ידיות (Golani 2003: fig. 4.31: 12, type SJ IIb). הקנקן שבאיור 7: 2 הוא מהטיפוס הנפוץ של המשפחה ה"מתכתית". קנקנים שלמים בעלי שפה דומה נמצאו בתל דן ובקריית אתא. לקנקנים אלה היה בסיס שטוח, גוף סרוק, צמד ידיות אוזן ומולן קער בדופן הכלי (Greenberg 1996: fig. 3.24: 9; Golani 2003: fig. 43). גרינברג (1996: 92) קישר את צורת הקנקנים ואת הקער שמול הידית לצורך בהובלת הכלים על גבי בהמות משא. שפות קנקנים דומות נמצאו בקריית אתא (Golani 2003: type SJ IIb; figs. 4.31: 10, 11; 3.44), בשכבות XV וְ XIV בתל דן (Greenberg 1996: figs. 3.24: 9; 3.31: 15), בשכבות תקופת הברונזה הקדומה II וְ III בבית ירח (Esse 1991: 47, pl. 2: G), בשכבה I במעונה (Braun 1996: fig. 10: 6) ובשכבה III בתל תאו (Greenberg 2001: 134, fig. 8.2: 7, 13), שם צוין כי לחלק מהקנקנים צבע וחומר "מתכתי". כלים דומים בצורתם נתגלו גם בדרום הארץ, למשל בשכבות תקופת הברונזה הקדומה IIIa בתל ירמות, אך הפרסום לא מציין אם נעשו מחומר "מתכתי" (Miroschedji 1988: pl. 39: 18).

שפת הקנקנית (או הפך) שבאיור 7: 3 דומה לשפת הקנקנים שתוארו לעיל, אך הצוואר זקוף יותר. מקבילות ניתן למצוא לה בשכבה XIV של תל דן (Greenberg 1996: fig. 3.31: 15) ובקרית אתא (Golani 2003: fig. 4.31: 11). ככלל, שכיחותם של הפכים במכלול של תל תנים (צפון) היתה נמוכה.

6.2. קנקנים בעלי צוואר נמוך ושפה מוטה כלפי חוץ (Everted rim): הקנקנים מטיפוס זה שנמצאו בתל תנים (צפון) (איור 7: 4, 5) נעשו הן מחומר "מתכתי" והן מחומר שאינו "מתכתי". בתל קשיש קנקנים דומים הוגדרו כטיפוס SJ I, שלרוב אינו חלק מהמכלול ה"מתכתי" אך יש בו גם קנקנים "מתכתיים" (Ben‑Tor Portugali and Avissar 1981: fig. 16: 11; Ben-Tor, Bonfil and Zuckerman 2003: 141).

קנקן נוסף השייך לקבוצת הקנקנים בעלי הצוואר הנמוך הוא הקנקן, או הפיטס, ה"מתכתי" בעל שפה המרזב הרחבה הנוטה כלפי חוץ כמדף (איור 7: 6). במרזב של שפת הקנקן שבאיור נשתמרו שרדי חיפוי אפור. המקבילה הטובה ביותר שנמצאה היא שבר שפה של פיטס מסורק סירוק דגמים מתל דן (Greenberg 1996: fig. 3.27: 15). שברי שפות מרזב, הן של קנקנים קטנים שאינם "מתכתיים" והן של קנקנים "מתכתיים" גדולים, נמצאו גם בשכבות תקופת הברונזה הקדומה II של בית ירח (Esse 1991: 47, Pl. 1: H) ובשכבות תקופת הברונזה הקדומה II בתל ירמות (Miroschedji 1988: pl. 24: 12).

דוגמאות שלמות של פיטסים מטיפוס זה לא נמצאו בתל תנים (צפון) או מחוץ לו, והקביעה כי הפיטס הוא בעל צוואר נמוך נסמכת על ההשוואה לכלים שלמים קטנים יותר בעלי שפת מרזב, כדוגמת קנקנית מסוף תקופת הברונזה הקדומה II או ראשית תקופת הברונזה הקדומה III בתל דן (Greenberg 1996: fig. 3.27: 15) וקנקן קטן מהעי שזמנו תקופת הברונזה הקדומה II (עמירן 1971: לוח 16: 3).

6.3 קנקנים בעלי צוואר נמוך ושפה פשוטה נטויה (flaring rim): קנקנים מטיפוס זה (איור 7: 7) דומים לקנקנים מהטיפוס הקודם (טיפוס 6.2), אך שפת הכלי שונה. שלושת הדוגמאות שנמצאו נעשו מחומר "מתכתי". נציין כי צורת השפה של קנקן זה אופיינית לסירי הבישול מהטיפוס הראשון בתל דן (Greenberg 1996: 102), אולם החומר ממנו עשוי הקנקן שונה.

קנקן תמים בעל שפה דומה, בסיס שטוח וגוף דו-קוני נעדר ידיות נמצא בשכבה VX בתל דן (Greenberg 1996: fig. 3.26: 4). שפה דומה נמצאה בתל כברי (Scheftelowitz 2002: fig. 5.9: 2).

7. סירי בישול

כלי הבישול שנמצאו בתל תנים (צפון) זוהו על פי החומר ממנו הם נעשו - חומר כהה, נקבובי ומרובה בחסמים. כל שפות כלי הבישול שנאספו היו שפות נוטות החוצה, מעובות או מקופלות (איור 7: 8, 9). על סמך המקבילות יש לשער כי הן שייכות לסירי בישול בעלי צוואר קצר, גוף דמוי ביצה נטול ידיות ובסיס מעוגל. גובהם של סירי בישול בעלי שפות דומות שנמצאו בתל דן ובמעונה נע בין 25 לְ 35 ס"מ (Braun 1996: fig. 10: 5; Greenberg 1996: fig. 3.25: 11-12).

סירי בישול כדוגמת אלו שנמצאו בתל תנים (צפון) מאפיינים את המכלול המוקדם של תקופת הברונזה הקדומה בתל דן בשעה שבמכלול המאוחר של תל דן נפוצים יותר כלי הבישול הפערוריים (Greenberg 1996: 102, 104). מנגד, במכלול תקופת הברונזה הקדומה II של תל תאו המקביל בזמנו למכלול המוקדם של תל דן, סירי הבישול הפערוריים נפוצים יותר מסירי הבישול (Greenberg 2001). לפיכך, נראה כי מכלול כלי הבישול מתל תנים (צפון) קרוב יותר באופיו לתל דן מאשר לתל תאו. יתר על כן, לדעת גרינברג סירי הבישול בעלי השפה המקופלת (איור 7: 9) ייחודיים לתל דן. מכאן שניתן להניח כי הימצאותם של כלים אלו בתל תנים (צפון) מעידה על קשר כלשהו בין שני אתרים אלו.

8. בסיסים, ידיות ושברי גוף

הבסיסים השטוחים היו הבסיסים היחידים שזוהו בתל תנים (צפון). רובם נעשו ביד, אך בשניים מהם ניכרו סימני אבניים בחלק הפנימי של הבסיס. לעיתים נחרתו על הבסיסים 'תווי יוצר' (איור 8: 1) או שהם נוצרו על ידי גרוד של עודפי חומר מדופן הכלי החיצונית (איור 8: 2). הבסיס השטוח הזעיר שבאיור 8: 3 הוא אחת העדויות הבודדות להימצאותן של פכיות באתר. פכיות "מתכתיות" בעלות בסיס דומה לזה שבאיור נמצאו בַקבר מגדות (גרינברג 1996: איור 17).

הידיות הנפוצות ביותר בתל תנים (צפון) היו ידיות אוזן בגדלים ועוביים שונים. רק ארבע ידית שאינן ידיות אוזן נמצאו: ידית נקב אחת (איור 8: 4) ושלוש ידיות מדף חלקות (איור 8: 5). גרינברג עמד בעבר על מיעוטן של ידיות המדף במשפחת הכלים ה"מתכתיים" והסביר זאת בכך שהן אינן נוחות בעת שינוע הכלים (גרינברג 1996: 92). חסרונן של ידיות מדף בתקופת הברונזה הקדומה II הובחן גם במעונה, ובראון הציע כי ההסבר לכך הוא רגיונלי (Braun 1996: endnote 21).

עיטורי חריתה נמצאו בתל תנים (צפון) על גבי שברי גוף רבים, הן מהמשפחה ה"מתכתית" והן אחרים (איור 8: 6, 7). ככל הנראה, כל החריתות בחרס נעשו בעזרת מכשיר חד לפני הצריפה. בין שברי הגוף שנמצאו בחפירה ראויה לציון רגל גלילית של קובעת שאורכה כ 4 ס"מ וקוטרה כ 3.8 ס"מ. בסיס הקובעת ושפתה לא נשתמרו.

כלי הצור

מעט כלי צור נאספו במהלך החפירה יחד עם כמות רבה יותר של פסולת צור. מכיוון שכמות הצור שנאספה בשכבת פני השטח היתה רבה מזו שנאספה נמוך יותר בחפירה, אפשר לשער כי חלק מהצור שנאסף נסחף במורד השלוחה ומקורו אינו בתל תנים (צפון). לתקופת הברונזה הקדומה שייכים מספר להבי מגל כנענים כדוגמת הלהב שמוצג באיור 9: 1. על הכלים הקדומים יותר שנאספו נמנים חוד ביבלוס ניאוליתי שבור (איור 9: 2) ואבן יד מהפליאולית התחתון (איור 9: 3) שנאספה מפני השטח.

סיכום

בחפירה נחשפו שרידי יישוב מתקופת הברונזה הקדומה בשטח האתר תל תנים (צפון), הנמצא על השלוחה שמצפון לתל תנים. בשל שטח החפירה הקטן והניתוק של ריבועי החפירה זה מזה קשה היה לעמוד על אופיו של האתר או להגדיר בו שלבים ושכבות. ניכר היה כי הממצא הארכיטקטוני שנשתמר דל, ולרוב חד-שלבי. לעומתו, הממצא הקרמי היה רב יחסית וכלל את טיפוסי הכלים האופייניים לתקופת הברונזה הקדומה II בצפון הארץ. על סמך הממצא הקרמי תוארך האתר לתקופת הברונזה הקדומה II. עם זאת, מכיוון ששטח החפירה היה מצומצם ומכיוון שמקבילות לכלים מתל תנים (צפון) נמצאו גם בשכבות המתוארכות באתרים שונים לתקופת הברונזה הקדומה III (ביטוי להמשכיות הקרמית שבין שני שלבי התקופה), יש להתייחס לתיארוך זה במידת הזהירות.

בהנחה כי התקיים יישוב בתקופת הברונזה הקדומה על גבי תל תנים הסמוך, ניתן להציע כי האזור שנחפר היה שולי היישוב שבתל וכי השרידים שנחשפו נבנו, לאו דווקא בזמן יחיד, בכדי למלא אחר הצרכים השונים של תושבי האתר. למרבה הצער, חפירות ההצלה שנערכו בתל תנים (און 1988; און, גרינברג, שקד ורפיואנו 1995; אבשלום-גורני וגצוב 2001) לא הבהירו את אופי השרידים מתקופת הברונזה הקדומה שם, ואף לא אימתו את עצם קיומם. כל שנחשף מתקופת הברונזה הקדומה היה ממצא קרמי מפוזר.

בהנחה כי לא התקיים יישוב בתל תנים בתקופת הברונזה הקדומה, הרי עדיף להבין את השרידים בתל תנים (צפון) כשרידי יישוב כפרי דל שנבנה בשולי גבעת הבזלת ובסמוך לקרקע החקלאית ואפשר שהיה קשור לתל דן הסמוך. קשר כזה בין ערים לישובים הקטנים שהתקיימו לצידן היה נהוג בתקופת הברונזה הקדומה (בן-תור 1989: 35) והוצע בעבר כי היה קיים בין כלל האתרים שנמצאו בסקר צפון הגולן למרגלות החרמון לבין תל דן (הרטל 1989: 118). הימצאותם של סירי הבישול בעלי השפה המקופלת (איור 7: 9) הייחודיים לתל דן בתל תנים (צפון) מעידה אף היא על הקשר של האתר עם תל דן.

החפירה נותנת משנה תוקף לתמונת המצב היישובי בעמק החולה כפי שהיא עולה ממחקרים קודמים - פריחה יישובית בתקופת הברונזה הקדומה II לאחר פער יישובי בסוף תקופת הברונזה הקדומה I והפסקת היישוב באתרים הקטנים שבעמק במהלך תקופת הברונזה הקדומה III, תקופה שמיוצגת בעמק החולה בעיקר בתלים הגדולים של דן וחצור (גרינברג 1996: 172-179; Greenberg 1996: 155; Greenberg 2001: 134). גם בחירת מיקום האתר על גבי הבזלת ובסמיכות למקור מים אופיינית ליישובי האזור בתקופה זו (הרטל 1989: 118). מעט כלי הצור שנמצאו בחפירה מעידים כי האתר היה מיושב לפרקים עוד קודם לתקופת הברונזה.

מקורות

אבשלום גורני ד' וגצוב נ'. 2001. תל ואויאת - 1999. חדשות ארכיאולוגיות 113: 1-3.

און א' 1988. תל אל ואויאת. חדשות ארכיאולוגיות צב': 1-2.

און א' גרינברג ר', שקד ע', רפיואנו י' 1995. תל אל ואויאת (תל תנים) - 1993. חדשות ארכיאולוגיות קג': 1-2.

בן-תור א' 1989. תקופת הברונזה הקדומה. מבוא לארכיאולוגיה של ארץ ישראל בתקופת המקרא. יחידה 4. האוניברסיטה הפתוחה. תל אביב.

גרינברג ר' 1996. יישוב עמק החולה מראשית תקופת הברונזה הקדומה ועד סוף תקופת הברונזה התיכונה 2א': מחקר ארכיאולוגי אזורי. עבודת דוקטורט. האוניברסיטה העברית. ירושלים.

היימן א' 1985. סיכום והיסטוריה גיאולוגית מתוך הגיאולוגיה של רמת הבניאס וצפון עמק החולה תוך הדגש למשקעי הטרוורטין. בתוך היימן א' (עורך). הגיאולוגיה בגולן ובצפון עמק החולה. המדור לידיעת הארץ בתנועה הקיבוצית: 51-57.

הרטל מ' 1989. צפון הגולן: הסקר הארכיאולוגי כמקור לתולדות האיזור. אגף העתיקות והמוזיאונים ומשרד החינוך והתרבות. קצרין.

עמירן ר' 1971. הקרמיקה הקדומה של ארץ ישראל. ירושלים.

קרמון י' 1956. עמק החולה הצפוני. האוניברסיטה העברית. ירושלים.

תדמור מ' ופראוסניץ מ' 1958. ראש הנקרה. עתיקות ב': 65-79.

 

Beck P. 1985. An Early Bronze Age “Family” of Bowls from Tel Aphek. Tel Aviv 12(1): 17-28.

Ben-Tor A., Bonfil R. and Zuckerman S. 2003. Tel Qashish: A Village in Jezreel Valley. Qedem Reports 5. Jerusalem.

Ben-Tor A., Portugali Y. and Avissar M. 1981. The First Two Seasons of Excavations at Tel Qashish, 1978-1979. Israel Exploration Journal 31(3-4): 137-164.

Braun E. 1996. Salvage Excavations at the Early Bronze Age Site of Me‘ona: Final Report. ‘Atiqot XXVIII: 1-31.

Callaway J. 1972. The Early Bronze Age Sanctuary at Ai (et-Tell). London.

Chesson S.M. 2000. Ceramic and Daily Life in the Early Bronze Age Household: Form, Function and Action in Residential Compounds at Tell el-Handaquq South, Jordan. In Ceramics and Change in the Early Bronze Age of the Southern Levant. Adams R. and Goren Y. (Editors). Sheffield: 635-378.

Esse D.L. 1991. Subsistence, Trade, and Social Change in Early Bronze Age Palestine. Studies in Ancient Oriental Civilizations. Chicago.

Golani A. 2003. Salvage Excavations at the Early Bronze Age Site at Qiryat Ata. Israel Antiquities Authority Reports 18. Jerusalem.

Goren Y. and Cohen-Weinberger A. 2002. Clay Analyses. In Kempinski A. Tel Kabri. Tel Aviv: 435-445.

Garfinkel Y. and Greenberg R. 1997. Area L. in Ben-Tor A., Bonfil R., Garfinkel Y., Greenberg R., Maeir A.M and Mazar A. Hazor V. An Account of the Fifth Season of Excavations, 1968. The Israel Exploration Society. The Hebrew University of Jerusalem: 177-294.

Greenberg R. 1996. The Early Bronze Age Levels. In Biran A., Ilan D. and Greenberg R. Dan I. A Chronicle of the Excavations, the Pottery Neolithic, the Early Bronze Age and the Middle Bronze Age Tombs. Annual of the Nelson Glueck School of Biblical Archaeology. Hebrew Union Collage - Jewish Institute of Religion. Jerusalem: 85-160.

Greenberg R. 2000. Changes in Ceramic Production between Early Bronze Age II and III in Northern Israel Based on the Pottery of Tel Hazor and Tel Dan. In Ceramics and Change in the Early Bronze Age of the Southern Levant. Adams R. and Goren Y. (Editors). Sheffield: 183-199.

Greenberg R. 2001. Pottery of Stratum III, the Early Bronze Age II. In Eisenberg, Gopher and Greenberg. Tel Te’o. Israel Antiquities Authority Reports 13. Jerusalem: 133-138.

Greenberg R. and Porat N. 1996. A Third Millennium Levantine Pottery Production Center: Typology, Petrography, and Provenance of the Metallic Ware of Northern Israel and Adjacent Regions. Bulletin of the American School of Oriental Research 301: 5-24.

London G. 1988. The Organization of the Early Bronze II and III Ceramic Industry at Tel Yarmouth. In de Miroschedji P. Yarmouth I. Paris: 117-124.

Loud G. 1948. Megiddo II: Seasons of 1935-39. Chicago.

Mazar A. 1992. Archaeology of the Land of the Bible. Doubleday. New York.

Mazar A., Ziv-Esudri A. and Cohen-Weinberger A. 2000. The Early Bronze Age II-III at Tell Beth Shean: Preliminary Observations. In Ceramics and Change in the Early Bronze Age of the Southern Levant. Adams R. and Goren Y. (Editors). Sheffield: 255-278.

de Miroschedji P. 1988. Yarmouth I. Paris.

Porat N. 2003. Petrography of the Early Bronze Age Pottery. In Ben-Tor A., Bonfil R. and Zuckerman S. Tel Qashish: A Village in Jezreel Valley. Qedem Reports 5. Jerusalem: 161-164

Scheftelowitz N. 2002. The Early Bronze Age. In Kempinski A. Tel Kabri. Tel Aviv: 96-108.



[1] "אדמה מאובנת" (Paleosol) נוצרת כאשר זרם לבה צעיר מכסה אדמה שנוצרה מבליית שכבת בזלת קדומה יותר (היימן 1985: 12-14).

[2] הממצא בלוקוס 9 כולל ארבעה טסים "מתכתיים" מטיפוס 2.1, טס נוסף מאותו הטיפוס שאינו "מתכתי" ויש עליו חיפוי אפור, קערה עמוקה גדולה או אגן מחומר "מתכתי", שפת קנקן מטיפוס 6.2, ארבעה שברי שפות של פכי בישול, ידית אוזן "דקורטיבית" זעירה (פכית?) ושלושה בסיסים שטוחים. השתמרות החרסים בלוקוס 9 לא היתה טובה ולכן הדוגמאות לאיורים נבחרו מלוקוסים אחרים.

[3] לוקוס 8, סל 1020. הממצא כלל קערה מטיפוס 2.3, טס מטיפוס 2.1, שפת פיטס מטיפוס 6.1, ידית מחומר סיר בישול, שבר של בסיס שטוח סרוק ושני שברי גוף של טסים או קערות.

[4] תודתי לשלום ינקלביץ שהפנה את תשומת לבי למתקנים אלו.

[5] סל 1041. הממצא כלל ארבע שפות טסים מטיפוס 2.1, פך בישול אחד, שתי שפות קנקנים ושבר גוף מצוואר פיטס.

[6] להגדרת המשפחה ה"מתכתית" והרכב החומר ר' Greenberg and Porat 1996; Goren and Cohen-Weinberger 2002; Porat 2003.

כל הזכויות שמורות לאגף המיחשוב, אוניברסיטת חיפה | עיצוב וביצוע: שני זילברמן