חורבת קישרון - חפירת הצלה

סבטלנה זגורסקי ועמית רוזנבלום  

חפירת ההצלה נערכה במאי 2004 (רישיון B-287/2004) כקילומטר וחצי דרומית לצומת גולני, מעט מערבה מכביש 65. החפירה מטעם המכון ללימודי ים על-שם רקאנטי באוניברסיטת חיפה ובמימון חברת מקורות, נוהלה על ידי סבטלנה זגורסקי ועמית רוזנבלום והשתתפה בה ספיר עד (ציור הממצאים). נחפרו שתי מערות קבורה בעלות פיר ושלושה חדרי קבורה. הן תוארכו, על-פי הממצאים שנחשפו בהן, לתקופת הברונזה הביניימית. באזור החפירה ישנו שדה נרחב של מערות קבורה חצובות בקירטון הרך. ככל הנראה בתקופת הברונזה הביניימית שימש המקום כאתר הקבורה של הישוב הסמוך בחורבת קישרון, שנחפר בחלקו על ידי הווארד סמיטליין (Smithline 2002). תוצאות החפירה מלמדות כי חורבת קישרון נטלה חלק במערכות המסחר של התקופה.

 

מבוא

מערה 1

מערה 4

הממצא

סיכום

מקורות


 

מבוא

 

בעקבות עבודות פיתוח שנערכו כ-1.5 ק"מ דרומית לצומת גולני, ממערב לכביש 65 ובסמוך למושבה אילניה (איור 1; נ"צ - רי"ח 23811/74093; רי"י 18811/24093) נערכה במהלך החודשים מאי‑יוני של שנת 2004 חפירת הצלה (רישיון B-287/2004) מטעם המכון ללימודי ים על‑שם רקאנטי באוניברסיטת חיפה. החפירה נערכה בראשותם של סבטלנה זגורסקי ועמית רוזנבלום, במימון חברת מקורות, ובהשתתפותה של ספיר עד (ציור הממצאים).

שבע מערות קבורה נפגעו בעבודות הפיתוח (זועבי 2004). הן נמצאו במדרון המזרחי של גבעה קירטונית שהיא חלק מהשוליים המזרחיים של גוש הרי נצרת, מדרום לבקעת תורען. מתוצאות חפירת הצלה שבוצעה בשתיים מהמערות עולה כי המערות שימשו לקבורה בתקופת הברונזה הביניימית. פירי כניסה של מערות נוספות הפזורות על גבי גבעה זו זוהו בעבר על ידי סמיטליין, שהציע לקשור אותן לשכבת היישוב מתקופת הברונזה הביניימית אותה הוא חשף באתר חורבת קישרון, כשני ק"מ מדרום-מזרח לחפירה הנוכחית. לדעת סמיטליין היה היישוב של תקופת הברונזה הביניימית בחורבת קישרון יישוב קבע חקלאי, לא מבוצר שהתקיים במשך זמן ארוך יחסית (Smithline 2002). סקרים וחפירות קודמות חשפו שכבות יישוב מתקופות רבות בחורבת קישרון, החל בתקופה הניאוליתית וכלה בתקופה העותמנית (גל 1990: 38; Smithline 2002: 20, Note 2).

שתי המערות שנחפרו כונו מערה 1 ומערה 4, בהתאם למספור המערות בדו"ח הפיקוח של רשות העתיקות (זועבי 2004). את מערה 1 חפר עמית רוזנבלום ואת מערה 4 חפרה סבטלנה זגורסקי.

 

מערה 1

 

מערה 1, המזרחית מבין השתים שנחפרו, נפגעה עוד לפני תחילת החפירה על ידי תעלת מחפרון שחצתה את מערת הקבורה לשניים וירדה נמוך מרצפתה. המערה נחצבה בקירטון רך ותכניתה אופיינית למערות קבורה מתקופת הברונזה הביניימית. הכניסה למערה הייתה דרך פיר כניסה אנכי וסגלגל במתארו (כ-1.20 X 2.00 מ') שנמצא במזרח המערה (איור 2, איור 4, מרחב IV; תמונה 1). הפיר העמיק כ-1.80 מ' תחת פני השטח ובתחתיתו נמצא סלע לא מעובד ששימש כאבן סגירה. פיר הכניסה הוביל לשלושה חדרים שמתארם, במבט על, סגלגל: חדר I בחלקה הדרום-מערבי של המערה, חדר II בחלקה הצפון-מערבי וחדר III בחלקה הדרום‑מזרחי (איור 2, איור 3, איור 4, חדרים I-III; תמונה 1). תעלת המחפרון אינה מאפשרת לקבוע את תוכנית המערה בחלקה המרכזי, ואם היו גומחות או חדרים נוספים מלבד השלושה שהוזכרו לעיל. ככל הנראה, חדרים III נחשפו בשלמותם ומידותיהם כ-3 מ' על 1.20 מ'. את מידותיו של חדר III לא ניתן לקבוע מכוון שהוא נפגע מתעלת המחפרון. גובה החדרים, בחלק שנשתמר, כ-1.20 מ'. ככל הנראה, תקרת המערה הייתה קמורה.
חלקי החדרים ופיר הכניסה ששרדו את פגיעת המחפרון נמצאו מלאים באדמת סחף חומה כהה שלא הכילה ממצא, מלבד למספר שברי חרסים מן התקופה הרומית. עם זאת, על-סמך תוכנית המערה, על-סמך תוצאות החפירה במערה 4 הסמוכה (ר' להלן) ועל-סמך הדמיון למערות קבורה מתקופת ברונזה הביניימית שנמצאו באתרים אחרים (לסקירה ר' "הורוביץ2000" הורוביץ 2000: 10-56), סביר להניח שמערה 1 שימשה לקבורה ושיש לתארכה לתקופת הברונזה הביניימית. העדר הממצא והעדר עצמות מחד, ונוכחותה של אבן הסגירה במקום המיועד לה בתחתית הפיר מאידך, הם כנראה עדות לכך שהמערה נוקתה מהקבורות בזמן כלשהו, אולי במהלך התקופה הרומית, לשימוש כזה או אחר, ולאחר מכן ננטשה בצורה מתוכננת והושארה ריקה.

 

מערה 4

 

הכניסה למערה הייתה דרך פיר עגול בקוטר של כ-0.80 מ' שהעמיק כ-2 מ' מתחת לפני השטח (איור 5, איור 6, מרחב IV; תמונה 2). הפיר ירד אל חלקו הצפון-מזרחי של מרחב V (איור 5, איור 6; תמונה 2) ששימש כאזור מרכזי, ממנו נפתחו שלושה חדרים: חדר I מצפון, חדר II ממזרח וחדר III מדרום-מערב (איור 5, איור 6). חדר I נפגע על-ידי הכלי המכני קודם לתחילת החפירה, אך ניתן היה לשחזר כי מידותיו המקוריות היו כ-3 מטר על 5.5 מטר. מידותיו של חדר II היו כ-1.8 מטר על 3.5 מטר ומידותיו של חדר III היו דומות לאלו של חדר I. תקרת המערה קרסה בתקופה קדומה, אך נראה כי הייתה קמורה כתקרתה של מערה מספר 1. גובה התקרה בחדר III הגיע, בחלקים שנשתמרו, לכדי 1.90 מ'. סימני חציבה נראו במקומות שונים במערה.

שכבת קרקע נושאת ממצא ארכיאולוגי בעובי של 0.23 עד 0.40 מ' כיסתה את כל תחתית המערה. מעליה נמצאו הרבדות קרקע טבעיות, לרוב חסרות ממצא. בחדר I ובחדר III נחפרה השכבה הארכיאולוגית עד לחשיפת סלע האם. בתוכה נתגלו ריכוזי עצמות וקרמיקה מתקופת הברונזה הביניימית (איור 5). בחדר I היה לשכבת אדמה זו צבע חום-אדמדם בהיר ובתוכה נמצאו אבנים קטנות, ואילו בחדר III הייתה השכבה הארכיאולוגית שכבת אדמה רכה בצבע חום. השכבה הארכיאולוגית הובחנה גם בחדרים II וְ-V, אולם החפירה הסתיימה, בתאום עם משרד הדתות ורשות העתיקות, מבלי שהיא נחפרה. על פי דרישת משרד הדתות, גם ריכוזי עצמות האדם שנתגלו יחד עם הממצא הקראמי לא נחפרו. העצמות נתגלו שלא בארטיקולציה.

בחדר I, אשר נחפר עד סלע האם, נתגלו בשכבה הארכיאולוגית שברי כלי חרס מתקופת הברונזה הביניימית, ביניהם שפת גביע מעוטרת בפסים אדומים (איור 7: 1), שפות קנקנים (איור 7: 2, 3), שפת סיר בישול (איור 7: 4), ובסיס קנקן (איור 7: 5). בחדר III נמצאו כלי חרס נוספים מתקופה זו, ביניהם שני קומקומים, שאחד מהם מעוטר בפסים אדומים (איור 7: 6, 7), שפת קנקן מחופה בצבע חום (איור 7: 8), שפת פך מחופה בצבע אדום (איור 7: 9), בסיס פך (איור 7: 10), ושני בסיסי פכים/קנקניות (איור 7: 11, 12).

התמוטטות התקרה בחדר III כיסתה את השכבה הארכיאולוגית שם במפולות שעוביין כ-0.40 מ'. בשאר שטח המערה כוסתה השכבה הארכיאולוגית בהרבדות של אדמת סחף חומה כהה או חומה-אדמדמה שככל הנראה חדרה למערה דרך פיר הכניסה. עובי הרבדות אלו היה כמטר ואבנים נמצאו מעורבות בהן. בחדר II נתגלו בהצטברות העפר פך מתקופת הברונזה התיכונה (איור 8: 1) ופריט עצם (איור 8: 2).

סביר להניח כי המערה שימשה לקבורה של קבוצת אנשים קטנה, אולי משפחה, כמקובל בתקופת הברונזה הביניימית (גופנא 1989: 101-100), אולם הקבורות עצמן לא נחקרו ולפיכך לא ניתן לקבוע את מספר הנקברים. הממצא המועט יכול לרמז על מיעוט קבורות או, מאידך, להתפרש כתוצאה של הפרעות מאוחרות שנגרמו בעת הקבורה החוזרת ואולי אף בשוד.

 

הממצא

 

ממצא קטן נתגלה רק במערה 4, והוא מוצג בשלמותו באיור 7 ובאיור 8. שני כלים שוחזרו בציור במלואם, מהשפה עד לבסיס (איור 7: 6, איור 8: 1), והשאר שברים. לרוב הכלים שפה עשויה באובניים ואילו גוף הכלי יוצר ביד. צריפת הכלים בינונית. רוב כלי החרס מתוארכים, על-פי המקבילות, לתקופת הברונזה הביניימית.

ככלל, כלי החרס שייכים למשפחה הצפונית ולמשפחת מגידו לפי החלוקה של עמירן (Amiran 1960; עמירן 1971: 102) או למשפחות הצפוניות ולמשפחת עבר הירדן בחלוקתו של דיוור (Dever 1980). המכלול מורכב מהטיפוסים הנפוצים של תקופת הברונזה הביניימית מלבד פערורים, קערות פתוחות ונרות. הקערות הפתוחות והפערורים שנמצאו בחרבת קישרון הסמוכה (Smithline 2002: Figs. 10, 11, 13, 14) נדירים במערות הקבורה של התקופה גם באתרים אחרים. סביר להניח כי הסיבה לכך נעוצה באופי מנחות הקבורה שהונחו בכלי החרס.

גביע (איור 7: 1): שפה פשוטה, זקופה, דופן מעוגלת. לכלי עיטור צבע אדום בחלקו החיצוני ותחת השפה, בחלקה הפנימי. הכלי עשוי ביד והוא הכלי הפתוח היחיד שנמצא במערה. מקבילות נמצאו בקבר מאל‑חוצן (Cave at El Husn, Harding and Isserlin 1953: Fig. 1: 2) ובקבר 1 במנחמיה (Bahat 1976: Fig. 3: 6). עיטור הכלי שייך לקבוצת עיטור ג' שהגדיר הורוביץ (2000: 94-90) עבור הכלים המעוטרים אדום. גביעים נדירים בממצא משכבות היישוב בחורבת קישרון הסמוכה.

קנקן (איור 7: 2): שפה פשוטה, מחודדת בקצה ועשויה באובניים. כלי זה אופייני למכלולי תקופת הברונזה הביניימית בתיוול-אש-שרקי (Tiwal Esh-Sharqi, Helms 1983: Fig. 20: 12) ובקדש (Tadmor 1978: Fig. 4: 70-413).

קנקן (איור 7: 3): שפה פשוטה, נוטה החוצה, מרובעת. דופן הכלי מעוגלת. כלי זה עשוי ביד, מלבד השפה, העשויה באובניים. מקבילה לכלי נמצאה בחורבת קישרון (Smithline 2002: Fig. 15: 8).

סיר בישול (איור 7: 4): שפה פשוטה, נוטה החוצה, מעוגלת. דופן הכלי מעוגלת. רכס בחיבור בין השפה לגוף. כלי זה עשוי ביד, מלבד השפה, העשויה באובניים. מקבילות נמצאו במכלולים של חורבת קישרון (Smithline 2002: Fig. 12: 6, 8, 12, 13) וקיבוץ גלעד (חורבת אבו-חז'וה, מאיר 1974: ציור 3: 21, ציור 4: 23).

קנקן (איור 7: 5): מהכלי נשתמר רק בסיס קמור ורחב שנעשה ביד. בסיסים דומים נתגלו בקבר 262 בבית שאן (Oren 1973: Fig. 23: 1), בקבר 3 במעברות - גבעת מערות (דר 1977: לוח י': 9) ובקיבוץ הזורע (מאירהוף 1986: איור 7: 42\57:IB).

קומקום (איור 7: 6, 7): לכלים אלו גוף רחב, מעט פחוס, ולכלי באיור 7: 6 חדק ארוך יחסית על הכתף. לכלי השלם שבאיור 7: 6 יש שפה פשוטה, אנכית או מעט נטויה פנימה, רכס בין השפה לכתף המעוגלת, סימן לידית על הכתף, דופן מעוגלת ובסיס שטוח. לדעת סמיטליין צורת החדק של הכלי אופיינית לעמק הירדן, אם כי לכלים רבים בעמק הירדן חדק מקורצף (Smithline 2002: 34, Fig. 15: 7), בניגוד לחדק של הכלי שבלוח. הכלי באיור 7: 1 מעוטר בחלקו התחתון בפסים אדומים מצולבים. עיטור זה שייך לקבוצות ב' וְ-ד' של הורוביץ (2000: 93) הזהות לקבוצת ה"רצועות אינדיבידואליות" וקבוצת ה"סגנון חופשי לגמרי" של וויטמן (Wightman 1988) או לקבוצות 2, 6-4 של פייג (Feig 1991). שני הכלים עשויים ביד, מלבד השפה, העשויה באובניים. כלים דומים נמצאו בקבר 89 בבית שאן (Oren 1973: Fig. 18: 11), בתל עמל, שם הגוף מעט עגול יותר (Feig 1991: Fig. 6: 1), קבר III במעין ברוך (Amiran 1961: Fig. 6: 3), קדש (Tadmor 1978: Fig. 7: 70-386), קבר 1098 A במגידו (Guy and Engberg 1938: Pl. 21: 8) ובקבר 1 במנחמיה (Bahat 1976: Fig. 3: 9).

קנקן (איור 7: 8): קנקן ממשפחת מגידו. שפה פשוטה, מקופלת ונוטה מעט החוצה, צוואר זקוף, כתף שמוטה. חיפוי חום מבחוץ ותחת השפה, בחלקה הפנימי. גוף הכלי עשוי ביד והשפה עשויה באובניים. מקבילות נמצאו בקבר 1120 B במגידו (Guy and Engberg 1938: Pl. 22: 18) ותיוול-אש-שרקי (Helms 1983: Fig. 19: 2). לכלים דומים מצומת ברקאי (הורוביץ 2000: איור 25: 48-53) גוף כדורי, בסיס עגול, שתי ידיות משפה לכתף ועיטור שונה. קשה לשייך את הכלי לקבוצת עיטור מסוימת בגלל השתמרותו החלקית.

פך (איור 7: 9): פך ממשפחת מגידו. שפה פשוטה, מחודדת בקצה, נטויה החוצה, רכס בין השפה לצוואר, דופן מעוגלת. על השפה סימן לידית. חיפוי אדום חיצוני ותחת השפה, בחלקה הפנימי. כלי זה עשוי ביד, מלבד השפה העשויה באובניים. בתל עמל נמצא כלי דומה, מחופה אדום (Feig 1991: Fig. 5: 5). כלים דומים נמצאו גם בקבר 87 בבית שאן (Oren 1973: Fig. 21: 17), קבר 989 B 2 במגידו (Guy and Engberg 1938: Pl. 15: 5), בקבר 65 שבשטח XXXI בפלה שבירדן (Hennessy 1992: Pl. 23: 17), בקבר באל-חוצן ((Harding and Isseerlin 1953: Fig. 1: 18 ובחדר ד' 1 בקיבוץ הזורע (מאירהוף 1986: לוח 7: 54). ככל הנראה, שייך עיטור הכלי לקבוצת עיטור א' כפי שהגדיר הורוביץ (2000: 90-94) עבור הכלים המעוטרים אדום. קשה לשייך את הכלי לקבוצת עיטור מסוימת מכיוון שחלקו התחתון לא השתמר.

פך (איור 7: 10): מהכלי נשתמר רק בסיס גדום. הבסיס נמצא מכוסה בחומר סידי לבן מבחוץ ומבפנים. ככל הנראה, חומר זה אינו חיפוי אלא תוצאה של כיסוי הכלי בחומר הקירטוני של תקרת המערה הממוטטת. הבסיס מזכיר בצורתו בסיסים של פכים ממשפחת 'כלי אבידוס' של תקופת הברונזה הקדומה. ככל הנראה, אין לטיפוס זה של בסיס מקבילות במכלולי תקופת הברונזה הביניימית.

פך/קנקנית (איור 7: 11, 12): רק חלקם התחתון של שני כלים נשתמר. לכלים בסיס שטוח, צר וככל הנראה גוף כדורי. שני הכלים עשויים ביד. מקבילות נמצאו בקבר 89 בבית שאן (Oren 1973: Fig. 18: 5, 6), קבר 2877 A במגידו (Guy and Engberg 1938: Pl. 12: 3) ובקבר 2 בצומת ברקאי (הורוביץ 2000: איור 23: 32, 34).

פך (איור 8: 1): שפה מעוצבת, שטוחה, נטויה החוצה, צוואר קעור, כתף שמוטה, דופן מעוגלת ובסיס שטוח וצר. כלי זה מכוסה בחומר סידי לבן משני צדדיו, שככל הנראה אינו חיפוי אלא תוצאה של כיסוי הכלי בחומר הקירטוני של תקרת המערה הממוטטת. הכלי עשוי באבניים. מקבילה נתגלה בקבר 911 A 1 במגידו (Guy and Engberg 1938: Pls. 29: 9, 117: 8), בשכבה XIV שם (Loud 1948: Pl. 12: 21). פריט זה נתגלה שלא באתרו, בהרבדות האדמה שמעל לשכבה הארכיאולוגית בחדר II של מערה 4. עם זאת, על סמך המקבילות ניתן לתארך את הכלי לתקופת הברונזה התיכונה 2א'.

פריט עצם (איור 8: 2): לוחית עצם קמורה ודקה, מחוררת בשני קצותיה, נתגלה בחדר II, בשכבה המהווה הרבדות אדמה מעל לשכבה ארכיאולוגית. אפשר להציע שפריט זה שימש כתכשיט.

סיכום

החפירה חשפה שתי מערות קבורה מתקופת הברונזה הביניימית, מערה 1 ומערה 4. שתי המערות נחצבו בסלע הקירטון הרך ותוכניתן כוללת פיר כניסה אנכי עגול או סגלגל, שלושה חדרי קבורה ואזור מעבר מרכזי ששרידיו נשתמרו רק במערה 4. מערה 1 נתגלתה ריקה, ככל הנראה לאחר שרוקנה על ידי אדם בתקופה הרומית למטרה שלא הובררה. מערה 4 נמצאה פגועה על ידי האדם והטבע אך עדיין נמצאו בה שרידי קבורות באתרן וכן ממצא קרמי הכולל כלים מעוטרים ומחופים אדום, ופריט עצם. שרידי מערות נוספות שנראו בחתכי המחפרון מלמדים כי באזור החפירה נמצא שדה קבורה מתקופת הברונזה הביניימית. סביר להניח כי שדה הקבורה קשור לאתר חורבת קישרון שנחפר על-ידי סמיטליין בסמיכות מקום ונמצאה בו שכבת ישוב מתקופת הברונזה הביניימית (Smithline 2002). הפך שנמצא במילויים של חדר II במערה 4 (איור 8: 1) מלמד על פעילות אנושית באזור גם בתקופת הברונזה התיכונה 2א'.

האתר חורבת קישרון נמצא בצומת דרכים המקשרת בין בקעת הירדן, מישור החוף, עמק יזרעאל, צפון בקעת הירדן והגליל. מבחינה גיאוגרפית נמצא האתר באזור הצפוני בחלוקתו של גרינהוט (1992: 132-145), עם זאת, הפירים הסגלגלים שנמצאו בשתי מערות הקבורה שנחפרו בחורבת קישרון נדירים בחבל ארץ זה. פירים כאלו, המובילים למספר חדרי קבורה, מאפיינים דווקא את אזור החוף המרכזי (הורוביץ 2000: 55). ראוי לציין במיוחד את הדמיון במבנה האדריכלי של הקברים מחורבת קישרון לקברים מטיפוס ב' בצומת ברקאי שבמישור החוף המרכזי בחלוקתו של גרינהוט (גרינהוט 1992: 132-145, הורוביץ 2000: 41).

הממצא הקרמי שנאסף בחפירה שייך בחלקו למשפחות הצפוניות בחלקותם של עמירן ודיוור, כמצופה על פי המיקום הגיאוגרפי של האתר. עם זאת, סגנון העיטור האדום שנמצא בחפירה אופייני בעיקר לבקעת הירדן. כלים מעוטרים אדום שנמצאו באתרים שונים ממערב לירדן ונבדקו פטרוגרפית הראו כי חדירתו של סגנון עיטור זה מערבה מבקעת הירדן הייתה קשורה הן בהשפעות רגיונליות-תרבותיות והן במסחר (הורוביץ 2000: 114).

על סמך הממצא בחורבת קישרון, המאחד אלמנטים מבקעת הירדן, מישור החוף ואזור הצפון, ועל סמך המיקום הגיאוגרפי של האתר ניתן להציע כי נתיב מסחר עבר דרכו. רעיון זה דומה לרעיון של הנתיב שהוביל מעבר הירדן לאזור החוף דרך נחל עירון (הצעת הורוביץ, בהסתמכו על כלי החרס המעוטרים אדום מהקברים שבצומת ברקאי, הורוביץ 2000: 114). אם אכן עבר נתיב שכזה בחורבת קישרון, הרי שאפשר לשער כי הובלו בו כלים מעוטרים אדום לאתרים הצפוניים בהם הם נמצאו: חצור, תל נעמה, קדש, שער הגולן ותל סורג, אתרים שהורוביץ (2000: 114) הציע כי סחרו בכלים הללו. במקרה זה סביר יהיה להניח כי הכלים הובלו מעבר הירדן דרך עמק חרוד ולעמק יזרעאל, שם התפצל הנתיב מערבה לכיוון צומת ברקאי וצפונה לכיוון חורבת קישרון.

לצערנו, ההצעה שלעיל מבוססת על ממצא ממערת קבורה יחידה, מערה 4, מתוך מספר גדול של מערות שנראו על פני השטח ובפגיעת המחפרון. על מנת לבסס את ההצעה די צורכה יש צורך בהיקף חפירה נרחב מזה שבוצע בפועל ובהגדרה טובה יותר של מאפייני הקברים בחורבת קישרון ושל אופי הממצא בהם.

 

תודות

 

ברצוננו להודות לשלום ינקלביץ ולגיל ציוני על עזרתם בעבודת השטח ובהכנת החומר לפרסום.

 

 

מקורות

 

גופנא ר' 1989. תקופת הברונזה הביניימית. מבוא לארכיאולוגיה של ארץ-ישראל בתקופת המקרא. יחידה 5. תל אביב.

גל צ' 1990. הגליל התחתון - גיאוגרפיה יישובית בתקופת המקרא. תל אביב.

גרינהוט צ' 1992. קברים וקבורה בתקופת הברונזה הקדומה ד' בארץ ישראל. עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, אוניברסיטת תל אביב.

דר ש' 1977. ישובים קדומים בעמק-חפר. קיבוץ מעברות.

הורוביץ צ' 2000. ממצאים מבית הקברות באזור ברקאי מתקופת הברונזה הביניימית: אפיון אוכלוסיית משור החוף המרכזי וקשרי מזרח-מערב. עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, אוניברסיטת חיפה.

זועבי מ' 2004. דו"ח פיקוח, קו מחבר לביא חוות השומר. תיק מנהלי. רשות העתיקות.

מאיר מ' מ' 1974. קברים קדומים בסביבת קיבוץ גלעד. גלעד.

מאירהוף ע' 1986. הנקרופוליס מתקופת הברונזה בקיבוץ הזורע. קיבוץ הזורע.

עמירן ר' 1971. הקרמיקה הקדומה של ארץ ישראל. ירושלים.

 

Amiran R. 1960. The Pottery of the Middle Bronze Age I in Palestine. Israel Exploration Journal 10: 204-225.

Amiran R. 1961. Tombs of the Middle Bronze Age I at Ma’ayan Barukh. ‘Atiqot 3: 84-92.

Bahat D. 1976. A Middle Bronze Age I Cemetery at Menahemiya. ‘Atiqot 11: 27-33.

Dever W.G. 1980. New Vistas on the EB IV ("MBI") Horizon in Syria-Palestine. Bulletin of the American Schools of Oriental Research 237: 35-64.

Feig N. 1991. Burial Caves of the Early Bronze Age IV at Tel ‘Amal. ‘Atiqot 20: 119-128.

Guy P.L.O. and Engberg R.M. 1938. Megiddo Tombs. Chicago.

Harding G.L. and Isseerlin J.B.S. 1953. An Early Cave at el Husn. In Four Tomb Groups from Jordan. Palestine Exploration Fund Annual VI: 1-13.

Helms S.W. 1983. The EB IV (EB-MB) Cemetery at Tiwal Esh-Sharqi in the Jordan Valley 1983. Annual of the Department of Antiquities Jordan 27: 55-85.

Hennessy J.B. 1992. An Early Bronze Age IV (Early Bronze/Middle Bronze) Tomb in Area XXXI. In McNicollt A.W. (ed.). Pella in Jordan 2, pp. 31-34.

Loud G. 1948. Megiddo II. Chicago.

Oren E.D. 1973. The Northern Cemetery of Beth Shan. Leiden.

Smithline H. 2002. An Intermediate Bronze Age Site at Horbat Qishron. In Gal Z. (ed.). Eretz Zafon: Studies in Galilean Archaeology. Israel Antiquities Authority, Jerusalem, pp. 20-49.

Tadmor M. 1978. A Cult Cave of the Middle Bronze Age I near Qedesh. Israel Exploration Journal 28: 1-30.

Wightman G.J. 1988. An EB IV Cemetery in the North Jordon Valley. Levant 20: 139-159.

 

כל הזכויות שמורות לאגף המיחשוב, אוניברסיטת חיפה | עיצוב וביצוע: שני זילברמן